מהיכן מגיעה האנרגיה לחיים?
נראה שהתשובה המקובלת ביותר לשאלה הזו תקח אותנו לעולם החומר – אנרגיה מגיעה ממזון, כסף, רכוש, וגם ממקורות קצת פחות חומריים – מוסיקה, טבע, מדיטציה ועוד.
אבל האמת היא שהמקור הגדול ביותר עבורינו לאנרגיה הוא בני אדם אחרים.
וצריך לדייק – בני אדם הם רק הצינור שמעביר אנרגיה מהמקור הגדול שלה – מהאוקיינוס האינסופי שבתוכו כולנו חיים, ושמזין ויוצר את כל צורות החיים כאן. האוקיינוס הזה אינו מודע לנו ואינו נראה לעיננו, אבל הוא זורם דרכנו ואנו מפיצים את האנרגיה הזו לעולם.
אולם, אם אנו מהווים צינור המחובר לאוקיינוס הזה של האנרגיה, למה אנו צריכים לקבל אותה ממקורות אחרים, כולל בני אדם?
התשובה היא שאיננו מודעים לקיומו של אוקיינוס האנרגיה הזה ולא לכך שאנו צינור שהוא זורם דרכו. תהליכים מסוימים של חינוך והתפתחות ניתקו אותנו מהמודעות לקיומו של אוקיינוס האנרגיה האינסופי הזה. במקום זאת הם הובילו לכך שאנו רואים את האנרגיה כמגיעה מבחוץ, ממקורות אחרים. אנו מרגישים בחושינו שהמקור הגדול ביותר עבורה הוא בני אדם אחרים. לכן אנו משקיעים מאמץ רב לקבל אותה מהם באמצעות יצירת קשרים איתם.
אבל בכך נוצרת בעיה – גם בני אדם אחרים מרגישים שאנו צינור לאנרגיה וגם הם משקיעים מאמץ לקבל אותה מאיתנו. כך נוצר דפוס של יחסים בינאישיים שבו בני אדם עושים מאמץ לקבל אנרגיה מאנשים אחרים.
איך עוברת אנרגיה בין בני אדם?
המנגנון שדרכו יכולים בני אדם לקבל ולהעביר אנרגיה לאחרים הוא תשומת לב. הפניית תשומת לב לאדם אחר יוצרת חיבור אנרגטי אליו, ומאפשרת לאנרגיה לזרום אליו וממנו לאחרים. עכשיו תוכלו להבין למה אנו כה זקוקים לתשומת לב ומוכנים להשקיע משאבים רבים בהשגתה.
אבל מה קורה כשאדם, שאיננו מודע לכך שהוא מחובר למקור אינסופי של אנרגיה, מרגיש שמישהו מנסה לשאוב ממנו אנרגיה? סביר להניח שהוא יעשה ככל שביכולתו למנוע זאת ממנו כדי לא להתרוקן. בתגובה ינסה האדם השואב לקחת אותה בכוח על ידי שימוש במניפולציות רבות ומגוונות. למשל, הוא ינסה לאיים, לשחק את המסכן, לשפוט ולבקר, לשתוק שתיקה רועמת, לפתות ועוד. כל אלה נועדו למשוך את תשומת ליבו של האדם ולקבל ממנו אנרגיה נגד רצונו.
הקשר בין אנרגיה למציאות של בני האדם:
דפוס כזה של יחסים מאפיין את בני האדם לאורך ההיסטוריה כולה. האמונה שאנרגיה היא משאב מתכלה, ושאחרים הם המקור שלה, הוא הבסיס למאבקים בין האנשים לאורך כל ההיסטוריה. הוא היווה את הדלק לכל המלחמות, הכיבושים, האלימות והרוע. הוא הבסיס לחוסר האמון, לחשדנות, לחרדות ופחדים. הוא הטריגר למשברים כלכליים ולהתפתחות של בעיות גופניות רבות הנובעות מחוסר אנרגיה.
המשמעות היא שבני אדם, באמצעות היחסים ביניהם, יוצרים בעצמם את המשברים, העוני, המחלות והרוע שהם חווים בחייהם לאורך כל ימי הקיום האנושי על האדמה. הבעיה הגדולה יותר היא שבניסיון לפתור את הבעיות הם מחריפים את המאבקים ביניהם. למשל, הם בטוחים שמשבר כלכלי יפתר על ידי חסכון באנרגיה (בצורתה ככסף) ולא מבינים שהבסיס לפתרונו הוא שינוי דפוסי היחסים ביניהם כדי להגדיל את זרימת האנרגיה בעולם.
היחסים בין בני האדם יוצרים את הרקמה האנושית, שיוצרת את המציאות באמצעות האנרגיה שהיא מביאה לכאן. כל עוד היחסים ביניהם מעוותים ומבוססים על גזילת ארגיה זה מזה, גם המציאות שנוצרת תהיה מעוותת ומבוססת על חורים שחורים ובליעת אנרגיה. זוהי מציאות שבירה הנוטה להתפרק ולקרוס לכדי אסונות חוזרים ונשנים המסבים כאב וצער למיליארדי בני האדם על האדמה, שיכלו לחיות חיי שפע אילו רק היו מודעים לדרך שבה מעשיהם ויחסיהם משפיעים על מציאותם.
יצירת אנרגיה באמצעות הכרה ברוע האישי:
הניתוק של בני האדם מהמקור האינסופי של האנרגיה מתרחש כאשר הם מדחיקים את עובדת קיומם של צל וחושך בתוכם.
החינוך החברתי להעדפה של מה שנראה כטוב, ודחייה של מה שנתפס כרע, מביאים לכך שבני אדם אינם מוכנים להכיר בחלקים חשוכים שיש בהם – חמדנות, אכזריות, אגואיזם קיצוני ועוד.
הצד החשוך של בני האדם לא נוצר סתם כך. הוא אמור היה להיות חלק מהמנגנון שיפיק עבורם אנרגיה. מנגנון זה של הפקת אנרגיה בבני אדם פועל באותה דרך שבה פועלת סוללה חשמלית. בסוללה חשמלית קיימים שני קטבים בעלי מטען מנוגד – קוטב חיובי וקוטב שלילי. כדי להדליק, למשל, מנורה, עלינו לחבר אותה לשני הקטבים. אם ננתק אותה מאחד מהם יפסק זרם החשמל והנורה תכבה.
כך קורה כאשר אנו מדחיקים את הקוטב ה"רע" שלנו ומעדיפים להכיר ולהבליט את הקוטב הטוב בלבד. מערכת ייצור האנרגיה בתוכנו כושלת ומפסיקה את פעולתה, ואנו נאלצים לחפש אנרגיה ממקורות אחרים.
חיבור לקוטב ה"רע":
הקוטב ה"רע" שהודחק אינו נעלם. הוא מופיע בחיינו בעולם שבחוץ. אנו פוגשים אותו באנשים "שליליים" שאנו שופטים ומבקרים, בילדים שמציגים לנו התנהגויות שמעוררות בנו כעס והתנגדות, בבני זוג שנראים לנו כהפכים לנו בתכונותיהם. התגובה השכיחה ביותר שלנו היא להתנגד לאנשים אלו, לשפוט אותם, להלחם בהם, לנסות לשנות אותם או להתרחק מהם.
אולם אנשים אלו נותנים לנו הזדמנות לחדש את מערך ייצור האנרגיה בתוכנו. במקום לשפוט ולבקר אותם, עלינו לנסות להציב את התנהגותם מול התנהגות הפוכה שאנו מוצאים אצלנו ולנסות להבין כיצד לחבר אותם יחד.
לדוגמא, בני זוג שאחד מהם רוחני בגישתו והשני מעשי מאד. הם בטוחים שגישתם היא הנכונה ומבקרים את השני על גישתו הרוחנית מדי ("אתה חי בחלומות"), או המעשית מדי ("אתה משעמם כל כך"). בסינרגיה של שניהם האדם הרוחני ילמד להכניס גבולות לחייו (כמו סדר יום ברור ומשמעת עצמית) והאדם המעשי יפתח את הכרתו לעניינים שברוח. אימוץ הצד השני יוכל להזניק את חייהם האישיים קדימה. התפתחות זו תחווה כתוספת רבה של אנרגיה, והם יחושו כי אינם זקוקים עוד לאנרגיה רבה מאחרים, ממזון וכו'.
חיבור של מספר יחידות אנרגיה אנושית:
תארו לכם מצב שבו בני אדם רבים מתחברים לצדדים האפלים שלהם והופכים למערכות ייצור אנרגיה עצמאיות. אנשים אלה לא יזדקקו עוד למשיכת אנרגיה זה מזה. במצב הזה הרקמה האנושית שתווצר מהחיבור ביניהם תוכל למשוך למציאות כמויות אנרגיה כפולות ומכופלות שיוכלו לעמוד לרשות כולנו.
העלאת כמות האנרגיה האנושית היא למעשה העלאת רמת המודעות האנושית, שתאפשר לאנושות "לקפוץ כיתה" למדרגת ההתפתחות הבאה, על כל המשתמע מכך לגבי פיתוחים טכנולוגיים, רפואה, תקשורת, פוליטיקה, שיתופי פעולה, מדע, רוחניות ויחסים בינאישיים.
כדי ליצור רקמה המתפקדת במכפלות אנרגיה כאלה, בני האדם צריכים לעשות שינוי בינם לבין עצמם. אם עד כה בני האדם התנהגו באגואיזם, והיחסים ביניהם היו מאופיינים בגזילת אנרגיה, הם צריכים לעבור למודל של שיתופי פעולה והעצמה הדדית. כל חלק מהרקמה (כל אדם) יגיע להכרה כי הדרך הטובה ביותר לקבל אנרגיה היא לסייע לאחרים, כדי שיוכלו בתורם לסייע לו.
ולשם כך הם חייבים להכיר, לקבל ולעבוד על אותם חלקים שהם תייגו כ"חשוכים" ודחקו אותם מחוץ לתודעה.