על מנת לטפל ביעילות בהשמנת יתר יש לטפל בטריגר שגורם לה – עומס השליליות הגבוה.
איך מטפלים בשליליות?
3) המנעות מסביבות שליליות
בכל הנוגע לסביבה שלילית חיצונית התשובה היא לכאורה פשוטה – נמנעים מסביבות כאלה. עוזבים מקומות עבודה שליליים, מתרחקים מאנשים שליליים, מפסיקים לקרוא כותרות שליליות.
זה לא קל כמו שזה נשמע – אנו נמשכים לסביבות שליליות ולכותרות שליליות. שליליות, אחרי הכל, נותנת לנו סיפוק מסויים בשל העובדה הפשוטה שהיא מצליחה להביא להזרמת אנרגיה מאחרים אלינו, או להביא לתנועת אנרגיה בתוכנו. על אף המחיר שאנו משלמים על סוג של סיפוק אנרגטי (מחלות, הפסדים, משברים וערעור נפשי פנימי) אני מתקשים לוותר על השליליות מאחר ואין לנו תחליף ראוי. לכן ניתוק מסביבות כאלה דורש תהליך של גמילה משליליות.
לשם כך עלינו לעבור מספר שלבים. השלב הראשון הוא פיתוח מודעות לשליליות פנימית וסביבתית. הרשימה הבאה תסייע לזהות סביבות שליליות כאלה:
סביבות בעלות עומס שליליות גבוהPNO – Profound Negativity Overload :
סביבה של מצבי חיים – טראומות, משברי חיים, פרידה, בגידה, נטישה, דחייה, אובדנים, הפסדים כלכליים, מעברים ושינויים קיצוניים, בעיקר אם התרחשו בילדות המוקדמת.
סביבה של הסביבה והמשפחה – שהיה לאורך זמן במקומות, או עם אנשים, המאופיינים בשליליות (כוחנות, אלימות, ביקורתיות, קרבנות, התעלמות, הזנחה, איומים)
סביבה של יחסים בינאישיים (כולל יחסים וירטואליים) – מאבקי כוח, עויינות, אלימות, התנשאות, זלזול, הזנחה, השפלה, פאסיב אגרסיב, קרבנות, קשרים לא אפשריים, אהבות נכזבות, הסכמה לקשרים שליליים, הסכמה להיות נבגד או קרבן, הסכמה להפוך לאגרסיבי להתעלל וכו’.
סביבה של רגשות – פחד, כעס, שנאה, קנאה, גועל, בוז, בגידה, אכזבה, זעם, עוינות, ארסיות, סרקסטיות, ציניות, זלזול, נרגנות, דחייה, נטישה, תשישות, החמצה, חוסר ערך, דאגה, תסכול, בדידות, טינה, חוסר ודאות, קורבנות, מרירות, אימה, קטנוניות, בושה/ביישנות, מבוכה, איבה, אשמה, מרירות, קנטרנות, חוסר שליטה, בהלה, מרגישים מרומים, קיפוח, רחמים, רחמים עצמיים, דכדוך.
סביבה של מחשבות ותפיסות עולם – חשדנות, מחשבות שליליות, שיפוטיות עצמית ושל אחרים, פסימיות (לגבי האפשרות שיהיה טוב יותר, לגבי האפשרות שאצליח), קיצוניות (הכל או כלום, שחור או לבן), הנחות שליליות מקדימות (אני יודע שהיא לא תאהב אותי), ערך עצמי נמוך, קרבנות והאשמה של אחרים במצבי, פירוש שלילי של מצבים, מחשבות שליליות דוגמטיות (“אסור לעשות כך…” “אסור להציק”, “זה לא יפה לשאול שאלות”), סכימות חשיבה מקובעות (העולם הוא כזה, בני אדם הם כאלה, משפחה זה טוב/רע, צריך ללמוד כך או אחרת)
סביבה של הלא מודע (יצרים שלא יצאו לאור, שליליות מודחקת)
סביבה של תקשורת ומידע – חשיפה למידע שלילי – כותרות שליליות המדגישות את השלילי, מידע לא אמין, שקרים מכוונים, מניפולציות במסירת מידע, הסתרת מידע חיוני, מידע המעורר רגשות שליליים,
סביבה של מימוש עצמי – חיים המבוססים על חזון אישי מול חיים בהתאם לנורמות המקובלות.
סביבה של משיכה לשלילי (?)
קשרים ארכיטיפיים
סביבה של עמדה מול העולם – אנוכיות מול שיתוף פעולה. זוהי הסביבה המשפיעה ביותר.
התרחקות מהסביבות השליליות היא קשה. יש לנו כמו נטייה להמשך לשליליות. יש הטעונים כי מדובר בנטייה ביולוגית, כאשר המוח רגיש יותר למידע שלילי המאיים על השרדותנו. אולם יש לכך הסבר נוסף. שליליות יוצרת בתוכנו זרימה של אנרגיה ומספקת לנו בכך חוויה של קיום וחיים. על פניו הדבר נשמע די פתולוגי – אנו נזיונים מאנרגיה המופקת על ידי שליליו. וכך אכן הדבר – זרימת האנרגיה שמופקת כך אמנם נותנ לנו חוויה של קיום אבל גם מכלה את משאבי האנרגיה שלנו. היא מעורבת בדלדול ההדרגתי של המשאבים שלנו ומבוילה לפגיעה בכ מערכות הגוף והנפש, פגיעה שמתבטאת יותר ויותר ככל שאנו מתבגרים.
בקיצור – שליליות -> הפקת אנרגיה נפשית – > דלדול משאבי הנפש – > פגיעה הדרגתית בגוף – נפש.
מדוע אנו מסכימים להתליך שהוא הרסני לנו? מדוע שנסכים לאפשר לשליליות לחדור אלינו וליצור בנו חוויה של קיום שבסופו של דבר הרסני לנו?
מפני שלרובנו אין דרך אחרת לחוות קיום. היכולת לחוות קיום בצורה מלאה, בריאה, אבדה לנו בראשית חיינו. על מנת לחוות קיום עלינו לחוות זרימת אנרגיה שמגיעה מהמקור האינסופי. לשם כך עלינו להיות צינור נקי עבורה. ההצמדות המובנית שלנו לקוטב טוב או רע מונעת מאיתנו להיות צינור כזה ולכן איננו יכולים לקבל אנרגיה מהמקור. במקום זאת אנו זקוקים לדרך אחרת לחוות קיום ואת זה מספקת לנו הנטייה לשליליות שמאפשרת לנו חוויה של קיום שבצידה הרס בלתי נמנע.
מהיכן הגיע הרעיון של שליליות כדרך לחוות קיום?
כדי להבין זאת יש לחזור ולשאול למה למדנו להצמד לקוטב טוב או רע. מהיכן נוצר הפיצול הזה?
הוא נוצר מהצורך בהדרכה.
מדוע נחוצה לנו הדרכה? לשם מה? להדריך אותנו לאן, לאיזו מטרה, לאיזה השיג או תוצאה?
אנו נולדים עם חיבור לפיסת מידע אחת מסויימת שקיימת במאגר המידע העצום של הבריאה. כל הבריאה כולה הינה מאגר גדול של מידע פוטנציאלי שמבקש להפוך למשהו ממשי והוא עושה זאת דרך פםעולתם של בני האדם. אולם בני האדם אינם יכולים להבין לבדם את מה שזורם בהם, את המידע שזורם דרכם. לשם כך הם זקוקים למראה חיצונית בדמות בני אדם אחרים, שיקלטו אצת מה שהם משדרים וישקפו להם את זה. שהיקוף הזה הוא למעשה ההדרכה שלה זקוקים בני האדם. הדרכה מדוייקת תביא את האדם לחיות בהתאם לנתיב שסולל עבורו המידע היחודי שמגיע אליו. הדרכה אחרת תסיט אותו מהנתיב ותהפוך אותו לחסר יכולת לנהל את חייו והוא יהפוך להיות ניתן להטיה, השפעה, ניהול ושליטה.
ה”מדריך” הראשון בחייו של האדם הוא בדרך כלל האם. כשתינוק נולד הוא מתחיל להיות מוצף בזרמי מידע מהיקום שאותם הוא חווה בדרכים רבות. מידע זה מעצב אותו בשלב הראשון, את זהותו, תפיסתו העצמית. זהו מידע שנוגע אליו – אל מי שהוא, המידע הראשוני שיוצר את המבנה שאוחר יותר יוכל להזרים דרכו את שאר המידע שיכוון עבור הסביבה של האדם. התינקו אינו יכול להבין תחילה את המידע. מידע זה מגיע כתור יחידות קטנות שלהן קרא הפיסכואנליטיקאי ביון “רכיבי ביתא”. רכיבי ביתא כוללים מידע שלתינוק אין יכולת להבינו משום שהוא בנוי ניגודים בלתי מופרדים ולכן אינו יכול לעבור לעולם ההכרה והתפסיה. כאן מדיעה חשיבותה של האם בתפקיד זן שיכולה לקלוט את המידע של התינוק, ולשקף לו אותו. למשל – אני רואה שאתה רעב, חם לך, קר לך, אתה עייף. התגוב של האם, גם אם היא נעשית ללא מילים, מבהירה לתינוק מה עבר דרכו ועכשיו הוא יודע טוב יותר מי הוא.
זהו תהליך מורכב מאד והוא דורש דיוק עצום של האם. אם התהליך נעשה בצורה אופטימלית האדם יתפתח להיות אדם עצמאי, מודע לעצמו, יודע מה הוא חושב, בעל דיעה עצמאית, מחובר לרגשותיו, ובעיקר מודע לכך שהוא אינו לבד בעולם – תהיה לו תחושת חיבור חזקה עם משהו שהוא יחווה כגדול ממנו. הוא יחוש חיבור לדבר הזה לאל פחד או רתיעה. חייו וקבלת החלטותיו נעשו בשיתוף עם המידע המגיע אליו במה שהוא יחווה כאינטואיציות חזקות שאליהן הוא יתייחס בכובד ראש.
אולם אמהות אינן מושלמות וקשה להן לדעת תמיד מה התינוק מרגיש. בפרט אם הן עצמן עמוסות, נמצאות במצוקה, עייפות וכו’. כאשר זה המצב, האם עלולה להעביר לתינוק מידע שאינו נכון בשל אי יכולתה לתפוס במדוייק את מה שהוא מעביר אליה, או בגלל חוסר מודעות. במצב הזה יגדל האדם עם קושי לזהות את עצמו. כאשר המערכת שלו אינה יציבה, הוא יתקשה לשמוע את קולו הפנימי ואף יחוש חרדה צמפני האינטואיציות שלו (זו החרדה שאנו בדרך כלל מרגישים כהתקף – זהו התקף של מידע שאיננו מצליחים לזהות). כאשר הוא יתחיל להתבקש לקבל החלטות, לבחור דרך, להשיג הישגים, לבצע מימות קטנות כגדולות, הוא ימצא את עצמו נבוך ללא ידיעה של מה נכון לעשות. או אז הוא יזדקק להדרכה של אחרים עד כדי ביטול רצונו האישי ודיעותיו. כך גדל אדם שפועל על פי נורמות, כאשר לחשיבתו העצמאית, דיעותיו, רצונותיו אין מרקום רב בחייו. הוא יהיה מנותק מהאינטואיציות שלו ולכן גם לא יכול להמשיך לעבד את המידע המגיע אליו מהיקום. המבנה שלו לא יהיה כזה המסוגל לפענח את המידע ולהוציא אותו לפועל.
כאשר מידע כזה יגיע אליו הוא ישאר ברמה הראשונה שאליה הוא יחדור – רמת הגוף ויהפוך למידע גופני. במילים פשוטות – גופו עלול להתרחב ולהשמין.
איך התהליך הזה קשור לאי יכולת להכיל טוב ורע?
כזכור, פיסות המידע המגיעות מהיקום מגיעות כמקבץ של ניגודים שאינם מופרדים וכלן התינוק אינו יכול להבינם. האם עושה עבורו את ההפםרדה הזו. אולם כאשר התהליך אינו מתנהל כראוי התינוק מקבל חזרה את פיסת המודע כשהיא בלתי מופרדת נכון וכללת רק אחד מהקטבים – הטוב או הרע. למשל, כשהתינוק בוכה והאם מבינה שהוא רעב, היא יכולה לשקף לו את החוויה הזו בתוספת החוויה שלה – למשל עייפות, תסכול או כעס. כך חווית הרעב תהפוך ממשהו “ניטרלי” למשהו שנושא מטען שלילי או חיובי. מאוחר יותר בחייו, יתקשה האדם הזה להכיל ניגודיפם, משום שהמבנה שלו התפתח בצורה שאינה מוסגלת לכך. מאחר והמידע מהיקום ממשיך תמיד לזרום האדם יצתקשה להתמודד עם כל רכיבי המדיע המגיעים אליו ועל מנת לעשות זאת יבחר צד – טוב או רע, בשל חוסר יכולתו להכיל את שניהם.
בדיוק כאן נפתח פתח לצרות. משום שבמקום הרגיש הזה, של אדם שבעת ובעונה אחת מתקשה להבין את עצמו וזקוק להדרכה, ואינו יכול להתמודד עם המידע שעובר דרכו מבלי להצמד לאחד מהקטבים שלו, נכנסים אנשים אחרים – דיעותיהם, כוונותיהם, הנורמות שלהם, תפיסות העולם לשהם וכו’. אנשים אוהבים שאנשים אחרים מסכימים איתם ותומכים בדרך החיים שלהם, ולכן הם מנסים להשפיע את דיעותיהם עליהם. כשהאדם מתקשה לשמוע את קולו הפנימי הוא עלול להיות מושפע מדיעותיהם של אחרים, וללכת בדרכים שאינן נובעות מהמידע המגיע מהיקום ומכוון אותו למטרה אחרת. אולם הבעיה חמורה יותר כאשר אנשים מנצלים את חוסר האיזון המבני של בני האדם באופן מודע ומכוון כדי לגרום להם ללכת אחריהם, לראות בהם דמויות סמכות ולאפשר להם לשלוט בחייהם שליטה רבה.
ההצמדות לקטבים יצרה השפעה רבה על האנושות במהלך ההיסטוריה. היא הביאה מצד אחד לנסיון לעשות טוב ומצד שני לאירועים של רוע גדול. בעולם מקוטב כזה היה לרוע כוח רב יותר משל הטוב משום שהוא אפשר שליטה בפועל על העולם החומרי.
הפיצול בין טוב לרע הוא לא רק תוצאה של קושי בתהליך של ההבנה העצמית אלא נעשה גם במכוון על ידי גופים ואנשים פרטיים המשתמשים בו על מנת ליצור מצב של בני אדם נוחים לשליטה ומניפולציה. כאמור, ללא יכולת להכיל את שני הקטבים האדם מאבד את הדבר החשוב ביותר בחייו – את עצמו כישות בעלת זהות עצמית ומודעות עצמית. כאשר הוא נצמד לאחד הקטבים הוא הוא אינו מסוגל להתפתח, לממש את עצמו, להיות עצמאי, נפרד ומיוחד. במקום זאת הוא נסחף אחר נורמות, דיעות והשפעות אידיאולוגיות, רגשיות ויצריות של אחרים.
במצב הזה שבו האדם מקוטב לצד אחד, הוא אינו יכול לקבל מהאנרגיה המגיעה אליו מהמקור, ונאלץ לקבל אותה באמצעים עקיפים, וגם לאבד אותה לאחרים. כך הוא נפגע במערכת הגוף והנפש שלו דבר המתבטא בין היתר בהשמנת יתר.
.
הקושי הגדל והולך לקבל את הרע איננו מקרי. הוא נסיון תיקון להיסטוריה אנושית ארוכה בה הרוע שלט ללא מיצרים ובני אדם הרגישו לא בטוחים בחייהם. בתגובה לכך מנסה היום החברה האנושית לטפל ברוע על ידי ביטולו. אולם ביטול הרוע איננו מעלים אותו אלא מעצים את כוחו על ידי דחיקתו החוצה מתוכנו. וכך, כאשר הוא אינו ניתן עוד לשליטה הוא מאבד כל גבול ומקצין. זו הסיבה שלצד אינספור מעשים, מגמות ופעולות שמביאות לעולם אור וטוב אנו רואים התגברות של מעשי רוע וטרור.
הנסיון לבטל את הרע כולל בתוכו בעיקר השלכה שלו על אחרים. איננו מסוגלים עוד לשאת בתוכנו כל זכר לתכונה, רגש, או דחף שליליים ואנו משליכים אותם החוצה על אחרים. אז אנו שופטים אותם בתור “רעים” ומסוגלים לשים את עצמנו בצד “הטוב”. השלכה זו יוצרת השראה שלילית שמגדילה את עומס השליליות הנפשית בעולם, ובתגובה חוזר העומס ופוגע גם בנו ויוצר את הטריגר למגיפת ההשמנה המתגברת על ידי הפעלת פטונציאל של המזון רב ה FGP שאנו צורכים על מנת לטפל בתחושות החסך שנוצרו בעקבות השלכת הקוטב הרע החוצה.
אולם תהליך זה אינו רק נסיון תיקון של עבר קשה אלא גם מכוון בחלקו בידי גורמים המעוניינים להגדיל את שליטתם על בני אדם במדינות שונות באמצעות צמצום יכולתם להבין את עצמם ולנהל את חייהם. אג’נדות פרוגרסיביות מנסות לטשטש את ההבדלים בין טוב לרע ובין ניגודים ככלל. האמת הופכת יחסית וכך גם השקר. ללא ניגודים ברורים האנרגיה הנפשית הולכת ופוחתת. הצלילות הקוגניטיבית נפגעת והשליליות הנפשית גדלה. ההשראה השלילית בין אנשים מתגברת והעולם הופך למקום השרדותי בו אנו נאבקים על רווחה נפשית וגופנית בסיסית.
בגדול, המטרה היא הגנה על הרובד האוסטרלי
אוקי, הבנו שיש מזונות עם FGP גבוה, והם עלולים לגרום לנו לעלות במשקל. למדנו גם שיש FGP נפשי שנובע מכך שאנחנו לא מוכנים לקבל את הרע והסבל שיש בחיים. ראינו ששני סוגי FGP אלה משפיעים על הסיכוי שנעלה במשקל בצורה מכרעת, הרבה הרבה מעבר לכמות הקלוריות שיש במזון כלשהו.
ל FGP יש השפעה גדולה על הרגישות שלנו לשליליות. טיפול ב FGP גבוה יפחית את הרגישות והמשיכה לשליליות ובכך מפחית את פוטנציאל ההשמנה. כך ירדו במשקל אלה שניסו את דרך ה FGP.
נשאר לנו להבין עוד דבר אחד – איך המזון והנפש קשורים.
שימו לב – זה הולך להיות מעניין:
הניגודים נמצאים בכל מקום:
הניגודים הבסיסיים שבמציאות – הטוב והרע, האמת והשקר, האור והחושך – הם למעשה כוחות שנמצאים בכל דבר. אנו נמצא אותם גם במזון.
למה הכוונה?
כשאנו אוכלים אנו מסוגלים לחוש ברמה הנפשית שיש מזונות שהם “טובים” ומזונות אחרים שהם “רעים”.
מזונות “טובים” הם אלה שעשירים בפחמימות כי הם גורמים לנו לתחושת התעלות ועונג מהירים. המזונות ה”רעים” מכילים הרבה יותר חלבונים ושומנים. הם מתעכלים לאט יותר וההנאה שהם מסבים איטית יותר.
כלומר הפער הזה במהירות שבה המזון מעורר בנו עונג מגדירה אותו כ”טוב” או “רע”.
ההעדפה לעונג ומתיקות היא טבעית וכנראה אף ביולוגית. לכן אנו מעדיפים בדרך כלל את המזונות ה”טובים”, ובראשן הפחמימות הפשוטות, כי הם מסבים לנו עונג מהיר. בנוסף לכך, הנטייה ההולכת וגוברת שהזכרנו להמנע מרע ולהעדיף את הקל, המהיר והמענג, מגבירה את ההעדפה למזונות “טובים”.
החלוקה ל”טוב” ו”רע” בכל הקשור למזונות היא סובייקטיבית כמובן. ברור שכל המזונות חשובים וחיוניים לנו ואנו זקוקים לשני הסוגים, אולם כמו בטוב ורע של החיים, גם כאן הבריאות הגופנית והנפשית שלנו תלוייה ביכולת שלנו להרגיש את ההבדל שביניהם ולהכיל את שניהם במקביל.
אבל כמו בחיים, גם כאן איבדנו חלק גדול מהיכולת לעשות זאת. למעשה המצב גרוע יותר – מתברר שהמזונות האהובים עלינו ביותר הם דווקא מזונות שמכילים פחמימות (“טוב”) וחלבונים/שומנים (“רע”) בכמות שווה, ובצורה שאינה מאפשרת לנו לחוש בהבדל שביניהם. מזונות כאלו הם העוגות, הבורקסים, החטיפים (מלוחים או מתוקים), וגם ארוחות מלאות שמכילות כמות דומה של פחמימות (למשל אורז) וחלבונים/שומנים (למשל עוף).
הבעיה שהתברר שאלה הם גם המזונות המשמינים ביותר – בעלי FGP מקסימלי!
אפשר לנתח את ההשפעה המשמינה שלהם מבחינת כמות הקלוריות שיש בהם, אבל אנחנו למודי נסיון ויודעים שהניתוחים האלה לא ממש עוזרים לרדת במשקל.
מדד ה FGP אומר שצריך לחשוב על המזונות האלה בצורה אחרת – להגדיר אותם כ”מזונות מעורבבים” שגורמים ערבוב גם ברמת הגוף וברמת הנפש. ברמה הגופנית הערבוב הוא בין פחמימות וחלבונים+שומנים, הנמצאים ביחסים כמעט שווים. ברמה הנפשית הערבוב הוא בין טוב ורע, אמת ושקר, נכון ולא נכון.
הערבוב הזה מקשה עלינו להבחין בין הניגודים. כמו שראינו, במצב כזה הנפש שלנו אינה מקבלת אנרגיה והיא הולכת ונחלשת. אפשר להשוות זאת לקצר חשמלי של סוללה, שבו שני הקטבים “מתערבבים” זה בזה. במצב של קצר חשמלי הסוללה אינה מסוגלת לספק חשמל והיא מתרוקנת במהירות.
זה מה שעושים לנו המזונות המעורבבים גם ברמה הנפשית – הם אינם מטעינים אותה באנרגיה ולמעשה מרוקנים אותה. כתוצאה מכך הם מביאים לחולשה נפשית, תחושות של חסך בלתי פתור וגורמים לנו לצרוך עוד מזונות משמינים שמחמירים את הבעיה.
כך זה נראה:
הגוף הוא תמיד התחנה הראשונה לכל שינוי, לטוב או לרע. אכילת מזונות מעורבבים מביאה בסופו של דבר לערבוב נפשי המתבטא באי יכולת לדעת מה אנו מרגישים באמת. הוא מוביל גם לטשטוש והיחלשות מנטלית. מחקרים מצאו שיש קשר ישיר בין ירידה בפעילות המוחית לבין עלייה במשקל.
זה עובד גם הפוך – החלשה של הפעילות המוחית מעלה את ה FGP הנפשי ואת הסיכוי לעלייה במשקל. זה קורה משום שטשטוש מנטלי משמעותו אי יכולת להבחין בין ניגודים. האדם הופך להיות פאסיבי, נטול יצירתיות ונטול יוזמה. זה בדיוק מה שקורה לנו כשאנו מתמכרים כל כך לצריכה פאסיבית של גירויים חיצוניים באמצעות מכשירי הסלולר ותקשורת ההמונים. התמכרות זו היא אחד הגורמים לכך שילדים ונוער מפתחים היום FGP גבוה מוקדם מהרגיל, וכתוצאה מכך סובלים מהשמנה מוקדמת.
לכן, השלב הראשון בהתמודדות נכונה עם בעיית משקל הוא ליצור הפרדה בין הכוחות המנוגדים האלה – בצלחת ובתודעה.
הפרדה בצלחת מתבטאת בשינוי היחסים שבין פחמימות וחלבונים-שומנים. כלי האבחון של FGP עוזר לנו בכך.
הפרדה בתודעה משמעותה שנהפוך מודעים להפשעות הגפוניות, הרגשיות והמנטליות של שני סוגי הכוחות שיש באוכל שאנו אוכלים – להפשעה של הפחמימות וההשפעה של החלבונים – שומנים. הפרדה כזו היא קשה כי התודעה של רובנו כבר מטושטשת משנים ארוכות של מזונות מעורבבים, ומהשפעות רבות נוספות שהביאו לרידה בחדות התודעתית שלנו.
קיימות היום דיאטות ששמות דגש על אכילה מודעת. יש להן הישגים אולם גם הן סובלות מהקושי של אי יכולת להתמיד בהן לאורך זמן. זה מובן – מודדעות דורשת השקעת אנרגיה, וכאשר אנו ממילא מרוקנים או תשושים קשה לנו להשקיע אנרגיה לאורך זמן, גם כשהמטרה היא חשובה ואף חיונית. למשל, אנו יכולים להבין ולהסכים לחלוטין שחשוב לאכול בצורה מודעת, ובתחילת התהליך אף נשמח לגלות שאנו ירודים במשקל. עדיין, לאחר זמן מה נחוש קושי להשמיך בהשקעת תשומת הלב הנדרשת ונעדיף לוותר ולשלם את המחיר ש עליה מחדש במשקל.
על מנת להתגבר על הבעיה יש להתחיל בתיקון המנוע הפנימי – מה שיוצר את האנרגיה – הדוף עצמו. כשאנו יוצרים קודם כל את ההפרדה בצלחת, אנו משנים את הדינמיקה של האנרגיה בגוף. ההפרדה בצלחת מתקנת את מצב חוסר ההבחנה ברמת הגוף עצמו ומאפשדרת ליותר אנרגיה להווצר בו. הפרדה בצלחת אינה דורשת מאיתנו השקעת תשומת לב מיוחדת. אנו נזקקים בתור התחלה לאבחון של ארוחותינו בעזרת כלי האבחון של ה FGP, ולאחר מכן לעקוב אחר התפריט שהוא יצר לנו, תפריט המבוסס על הפרדה בצלחת. הפרדה זו תפעיל מחדש את מנוע הבעירה הפנימית שבנו ותספק לנו אנרגיה לשלבים מאוחרים יותר של הפרדה תודעתית.
אולם הפרדה בצלחת תוכל להוביל גם להפרדה בתודעה. ככל שנתחיל לצרוך ארוחות מאוזנות, בניגוד למעורבבות (MUMS), כך יתחיל להתרחש גם נקיון של הנפש שלנו מהערבוב ותעלה יכולת ההבחנה שלנו.
ונסיים בדוגמא נוספת:
לתת תיאור מקרה
דרכים לשפר את ההבחנה התודעתית:
הבחנה בין אמת לשקר
מורכבות ומיומנות קוגניטיבית
.
אולם עלינו להיות מודעים למה שאנו אוכלים ולאיכויות שהמזונות האלה נושאים.
כשאנו אוכלים ארוחות המורכבות מערבוב גדול של איכויות מנוגדות, מבלי להיות מודעים לאיכויות האלה, אנו מגדילים את הערבוב הפנימי וחוסר ההבחנה בין האיכויות המנוגדות האלה בנפש, וגם בגוף. כשהארוחה, או המזון הספיציפי, מורכב מערבוב כזה מדרשת מאיתנו מודעות גבוהה כדי להיות מסוגלים באיכויות המנוגדות שבו. רובנטו סובלים מחוסר יכולת הבחנה כזו בגלל שנים רבות של התרחקות מהיכולת הטבעית להבחין בהן. לכן, בשלב ראשון, עלינו להפריד ביניהן בצלחת שלנו. ליצור כמו חיץ פיזי ביניהן.
מדד ה FGP משקף לכן את מידת הערבוב שיש במזונות שונים בין האיכויות האלה. ככל שהוא גבוה יותר כך המזון מעורבב יותר. ככל שהוא מעורבב יותר כך הוא מחזק את הניתוק הפנימי, ומחמיר את הירידה באנרגיה הנפשית. כתוצאה מכך אנו ממשיכים לחוש רעבים, והפיזיולוגיה של הגוף נפגעת.
להכניס טבלה – מה מאפיןן FGP גובה ונמוך: FGP גבוה מאופיין בפוטנציאל השמנה גבוה של הגוף. ברמת הנפש – טשטוש, ניתוק עצמי, חוסר אנרגיה, תחושות חסך, אכילה רגשית, טשטוש תודעתי קושי לדעת מה טוב עבורי, קושי להבחין בתחושות שובע ורעב.
ככשאיכויות המנוגדות שבטע מעורבבות גם בנפש שלנו, עולה אז מדד FGP הנפשי. המשמעות של FGP נפשי גבוה היא רמה נמוכה של אנרגיה נפשית, וכתוצאה מכך עלייה ברמת השליליות.
לכן, הדבר הקובע את יכולת ההשמנה שיש במזון היא מידת הערבוב שיש בו בין האיכויות המנוגדות האלה. כשאנו מפרידים ביניהן, אנו מעלים בהדרגה את האנרגיה הנפשית, משפרים את הפיזיולוגיה, מתחברים בחזרה לתחושות הגוף, ומחזירים למזון את המקום שאמור להיות לו.
ואיך הפרדת מרכיבי המזון משפרת המצב?
הערבוב הגדול ביותר והטשטוש הגדול נוצרים כשהאיכויות המנוגדות מופיעות במזון או בארוחה ביחס של 50-50. במצב זה התודעה שלנו, שממילא מטושטשת, מתקשה להבחין ביניהן. לכן צריך לשנות את היחס.
אפשר להתחיל בשינוי היחס ל 60-40. בתחילה נעדיף לשלב 60% חלבונים ושומנים ו 40% פחמימות ולא להיפך. בהמשך, כשמצבנו הגופני והמנטלי ישתפר אפשר להמשיך ליחסים ברורים יותר כמו 70-30.
ובהמשך, כשנחזיר לעצמנו את היכולת להבחין בין האיכויות הצמנוגדות של הטבע, נוכל אפילו לחזור ליחסים של 50-50, ותהיה לנו היכולת לעשות את ההבחנה שצריך.
והנה מלכודת – מזון עשיר באנרגיה מורכב מיחסים לא מאוזנים
בגדול זהו החינוך שאליו אנו מוכנסים מרגע הלידה.
באופן בסיסי יש לכל אחד מאיתנו
ויש גם מלכודת: כשה FGP הנפשי שלנו גבוה אנו מרגישים שמשהו חסר בתוכנו. את החוסר אנחנו מנסים הרבה פעמים למלא בעזרת מזון עשיר בקלוריות – מה שנקרא “מזון מנחם”. הבעיה היא שמזון מנחם הוא כמעט תמיד בעל FGP גבוה, ובדרך כלל גם עשיר בקלוריות. כשאנו אוכלים מזון כזה כשה FGP הנפשי שלנו גבוה, אנו מקבלים תערובת נפיצה של פוטנציאל להשמנה.
ויותר גרוע מזה? מזון לא מאוזן, בעל FGP גבוה, מוציא בהדרגה מאיזון גם את הנפש ומעלה בה את ה FGP.
כלומר, גם אם אנו צעירים וה FGP הנפשי שלנו נמוך, ואנחנו אוכלים עוגות ובורקסים בהנאה וללא כל חשש, האכילה הזו, אם היא מוגזמת לאורך זמן, תתחיל להעלות את ה FGP הנפשי שלנו, ואז כשנתבגר נגלה שאנו משמינים אפילו מריח של עוגה.
.
איך לנטרל את השפעות החינוך ולהחזיר את האנרגיה הנפשית?
( הבחנה בין טוב לרע, אמת ושקר)
מחקרים מצאו גורמים נוספים שנמצאו קשורים לעלייה בהשמנה, וכולם קשורים לשליליות פנימית:
לתרגל מיקוד.
איך תמדדו את ה FGP הנפשי שלכם?
.
ההגדרה של FGP נפשי – חוזק תחושת העצמי. ככל שהיא נמוכה יותר כך ה FGP גבוה יותר. (ככל שהיא נמוכה יותר חוויית הריקנות הפנימית גדולה יותר, והחסכים עלולים להביא לאכילת יתר. )
שליליות מלווה חוסר תחושת עצמי. כלומר כשאין תחושת עצמי מופיעה שליליות.
ואיך מדד ה FGP קשור לשליליות?
הניגודים נמצאים בכל מקום:
הניגודים הבסיסיים שבמציאות הם למעשה כוחות שנמצאים בכל דבר, גם במזון.
כשאנו אוכלים אנו מסוגלים לחוש ברמה הנפשית שיש מזונות שהם “טובים” ומזונות אחרים שהם “רעים”. מזונות “טובים” הם אלה שעשירים בפחמימות כי הם גורמים לנו לתחושת התעלות ועונג מהירים. המזונות ה”רעים” מכילים הרבה יותר חלבונים ושומנים. הם מתעכלים לאט יותר וההנאה שהם מסבים איטית יותר.
איור פחמימות טוב וחלבונים רע
כלומר הפער הזה במהירות שבה המזון מעורר בנו עונג מגדירה אותו ל”טוב” ו”רע”. לכן אנו מעדיפים בדרך כלל את המזונות ה”טובים”, פחמימות פשוטות, כי הם מסבים לנו עונג מהיר.
אבל ברור שכל המזונות חשובים וחיוניים לנו ואנו זקוקים לשני הסוגים. ועם הזאת הבריאות הנפשית והפיזית שלנו תלוייה מאד ביכולת שלנו להרגיש את ההבדל שביניהם.
זה קל כשאנחנו אוכלים משהו שמורכב בעיקר מפחמימות, או בעיקר מחלבונים ושומנים. אבל מחקרים מצאו שהמזונות שמסבים הכי הרבה עונג הם דווקא אלה שמורכבים מיחסים כמעט שוים של פחמימות, מול חלבונים שומנים.
הבעיה היא שמתברר שאלה גם המזונות המשמינים ביותר….
אפשר לנתח את ההשפעה המשמינה שלהם מבחינת כמות הקלוריות שיש בהם, אבל אנחנו למודי נסיון ויודעים שהניתוחים האלה לא ממש עוזרים לרדת במשקל.
מדד ה FGP אומר שצריך לחשוב על המזונות האלה בצורה אחרת – להגדיר אותם כמזונות מעורבבים שגורמים ערבוב גם ברמת הגוף וברמת הנפש. ברמה הגופנית הערבוב הוא בין פחמימות וחלבונים+שומנים, הנמצאים ביחסים כמעט שווים. ברמה הנפשית הערבוב הוא בין טוב ורע, אמת ושקר, נכון ולא נכון.
הערבוב הזה מקשה עלינו להבחין בין הניגודים. אפשר להשוות אותו לקצר חשמלי של הסוללה, שבו שני הקטבים “מתערבבים” זה בזה ללא מחיצה. במצב של קצר חמשלי הסוללה אינה מסוגלת לספק חשמל והיא מתרוקמת במהירות. זה מה שעושים לנו המזונות המצערובבים גם ברמה הנפשית – הם אינם מטעינים אותה באנרגייה ולמעשה מרוקנים אותה. כתוצאה מכך הם מביאים לחולשה נפשית, תחושות של חסך בלתי פתור וגורמים לנו לצרוך עוד מזונות משמינים שמחמירים את הבעיה.
כך זה נראה:
איור: מזון מעורבב מוביל לחוסר אנרגיה פנימית מוביל ירידה של תפקודי גוף נפש מוביל לצבירת שומן
איור: צלחת עם מזון מעורבב
חוסר היכולת להבחין בין הניגודים מתבטא גם ברמה המנטלית. הוא יוצר טשטוש של המחשבה ושל התפיסה, ופוגע בתהליכים קודנטיביים. מחקרים מצאו שיש קשר ישיר בין ירידה בפעילות המוחית לבין עלייה במשקל. היום אנשים פחות יצירתיים מפעם. המוח שלנו עסוק בצריכה פאסיבית של גירויים חיצוניים המספקים לנו תחליף לאנרגיה, שפעם היינו מקבלים מפעילות יצירתית. יצירתיות דורשת הבחנה בין ניגודים.
לכן, השלב הראשון בהתמודדות נכונה עם בעיית משקל הוא ליצור הפרדה בין הכוחות המנוגדים האלה – בצלחת ובתודעה.
הפרדה בצלחת מתבטאת בשינוי היחסים שבין פחמימות וחלבונים-שומנים. כלי האבחון של FGP עוזר לנו בכך.
הפרדה בתודעה משמעותה שנהפוך מודעים להפשעות הגפוניות, הרגשיות והמנטליות של שני סוגי הכוחות שיש באוכל שאנו אוכלים – להפשעה של הפחמימות וההשפעה של החלבונים – שומנים. הפרדה כזו היא קשה כי התודעה של רובנו כבר מטושטשת משנים ארוכות של מזונות מעורבבים, ומהשפעות רבות נוספות שהביאו לרידה בחדות התודעתית שלנו.
אולם הפרדה בצלחת תוכל להוביל גם להפרדה בתודעה. ככל שנתחיל לצרוך ארוחות מאוזנות, בניגוד למעורבבות, כך יתחיל להתרחש גם נקיון של הנפש שלנו מהערבוב ותעלה יכולת ההבחנה שלנו.
.
דרכים לשפר את ההבחנה התודעתית:
הבחנה בין אמת לשקר
מורכבות ומיומנות קוגניטיבית
.
אולם עלינו להיות מודעים למה שאנו אוכלים ולאיכויות שהמזונות האלה נושאים.
כשאנו אוכלים ארוחות המורכבות מערבוב גדול של איכויות מנוגדות, מבלי להיות מודעים לאיכויות האלה, אנו מגדילים את הערבוב הפנימי וחוסר ההבחנה בין האיכויות המנוגדות האלה בנפש, וגם בגוף. כשהארוחה, או המזון הספיציפי, מורכב מערבוב כזה מדרשת מאיתנו מודעות גבוהה כדי להיות מסוגלים באיכויות המנוגדות שבו. רובנטו סובלים מחוסר יכולת הבחנה כזו בגלל שנים רבות של התרחקות מהיכולת הטבעית להבחין בהן. לכן, בשלב ראשון, עלינו להפריד ביניהן בצלחת שלנו. ליצור כמו חיץ פיזי ביניהן.
מדד ה FGP משקף לכן את מידת הערבוב שיש במזונות שונים בין האיכויות האלה. ככל שהוא גבוה יותר כך המזון מעורבב יותר. ככל שהוא מעורבב יותר כך הוא מחזק את הניתוק הפנימי, ומחמיר את הירידה באנרגיה הנפשית. כתוצאה מכך אנו ממשיכים לחוש רעבים, והפיזיולוגיה של הגוף נפגעת.
להכניס טבלה – מה מאפיןן FGP גובה ונמוך: FGP גבוה מאופיין בפוטנציאל השמנה גבוה של הגוף. ברמת הנפש – טשטוש, ניתוק עצמי, חוסר אנרגיה, תחושות חסך, אכילה רגשית, טשטוש תודעתי קושי לדעת מה טוב עבורי, קושי להבחין בתחושות שובע ורעב.
ככשאיכויות המנוגדות שבטע מעורבבות גם בנפש שלנו, עולה אז מדד FGP הנפשי. המשמעות של FGP נפשי גבוה היא רמה נמוכה של אנרגיה נפשית, וכתוצאה מכך עלייה ברמת השליליות.
לכן, הדבר הקובע את יכולת ההשמנה שיש במזון היא מידת הערבוב שיש בו בין האיכויות המנוגדות האלה. כשאנו מפרידים ביניהן, אנו מעלים בהדרגה את האנרגיה הנפשית, משפרים את הפיזיולוגיה, מתחברים בחזרה לתחושות הגוף, ומחזירים למזון את המקום שאמור להיות לו.
ואיך הפרדת מרכיבי המזון משפרת המצב?
הערבוב הגדול ביותר והטשטוש הגדול נוצרים כשהאיכויות המנוגדות מופיעות במזון או בארוחה ביחס של 50-50. במצב זה התודעה שלנו, שממילא מטושטשת, מתקשה להבחין ביניהן. לכן צריך לשנות את היחס.
אפשר להתחיל בשינוי היחס ל 60-40. בתחילה נעדיף לשלב 60% חלבונים ושומנים ו 40% פחמימות ולא להיפך. בהמשך, כשמצבנו הגופני והמנטלי ישתפר אפשר להמשיך ליחסים ברורים יותר כמו 70-30.
ובהמשך, כשנחזיר לעצמנו את היכולת להבחין בין האיכויות הצמנוגדות של הטבע, נוכל אפילו לחזור ליחסים של 50-50, ותהיה לנו היכולת לעשות את ההבחנה שצריך.
והנה מלכודת – מזון עשיר באנרגיה מורכב מיחסים לא מאוזנים
בגדול זהו החינוך שאליו אנו מוכנסים מרגע הלידה.
באופן בסיסי יש לכל אחד מאיתנו
ויש גם מלכודת: כשה FGP הנפשי שלנו גבוה אנו מרגישים שמשהו חסר בתוכנו. את החוסר אנחנו מנסים הרבה פעמים למלא בעזרת מזון עשיר בקלוריות – מה שנקרא “מזון מנחם”. הבעיה היא שמזון מנחם הוא כמעט תמיד בעל FGP גבוה, ובדרך כלל גם עשיר בקלוריות. כשאנו אוכלים מזון כזה כשה FGP הנפשי שלנו גבוה, אנו מקבלים תערובת נפיצה של פוטנציאל להשמנה.
ויותר גרוע מזה? מזון לא מאוזן, בעל FGP גבוה, מוציא בהדרגה מאיזון גם את הנפש ומעלה בה את ה FGP.
כלומר, גם אם אנו צעירים וה FGP הנפשי שלנו נמוך, ואנחנו אוכלים עוגות ובורקסים בהנאה וללא כל חשש, האכילה הזו, אם היא מוגזמת לאורך זמן, תתחיל להעלות את ה FGP הנפשי שלנו, ואז כשנתבגר נגלה שאנו משמינים אפילו מריח של עוגה.
.
איך לנטרל את השפעות החינוך ולהחזיר את האנרגיה הנפשית?
( הבחנה בין טוב לרע, אמת ושקר)
מחקרים מצאו גורמים נוספים שנמצאו קשורים לעלייה בהשמנה, וכולם קשורים לשליליות פנימית:
לתרגל מיקוד.
איך תמדדו את ה FGP הנפשי שלכם?
.
ההגדרה של FGP נפשי – חוזק תחושת העצמי. ככל שהיא נמוכה יותר כך ה FGP גבוה יותר. (ככל שהיא נמוכה יותר חוויית הריקנות הפנימית גדולה יותר, והחסכים עלולים להביא לאכילת יתר. )
שליליות מלווה חוסר תחושת עצמי. כלומר כשאין תחושת עצמי מופיעה שליליות.
טיפול בשליליות מחייב פיתוח של היכולת להכיל ניגודים.
הכלה של ניגודים אפשרית כשיש התחלפות של רע וטוב. כמו גל שיש לו שיא ושפל. בשליליות יש כמו דיודה שחותכת את החצי הטוב של הגל ומשאירה את החלק הרע. לפעמים יישור הזרם מעולה ואז הכל שלילי. לפעמים היישור הוא חלקי ואז יש מעט טוב מעורב בהרבה רע. במצבים יותר טובים יש מעט רע מעורב בהרבה טוב.
כנראה ששליליות היא תוצאה של ערבוב מלא או חוסר הבחנה בין טוב לרע (FGP גבוה – שליליות גבוהה) ואור או חיוביות מתאפשר כשיש הבחנה ביניהם או התחלפות שלהם זה בזה בתדירות כלשהי. כלומר השליליות היא לא הרע עצמו אלא תוצאה של ערבוב בין קטבים – קצר, שיוצר החשכה. לכן הנסיון לבטל את הרע על ידי השלכתו מסמל רמת שליליות גבוהה שבה לא קיימת הבחנה בין טוב לרע כי אין יכולת לראות את שניהם גם יחד. ההשלכה עצמה אינה יוצרת שליליות אלא היא תוצאה שלה. השליליות היתה שם קודם לכן. אז מה יצר אותו? איזה גורם עלום יצר שליליות שהביאה להשלכה של רוע ובכך יצרה רוע?
קומוניזם יוצר שליליות נפשית על ידי יצירת תפיסת עולם של מאבק. למעשה הוא מפלג בין הקטבים ומצמיד אותנו לקוטב אחד שנחשב לטוב. אבל התוצאה היא תחושת רע מיידית ושליליות נפשית. הוא מתנהל כמו דיודה.
FGP גבוה = שליליות גבוהה. טשטוש גבוה, תורם לניתוק פנימי
FGP 5 = שליליות מלאה (חור שחור)
FGP 1-4 = יחסים משתנים של מעלית אור למלכודת אור. ככל שהמספר עולה כך המבנה האנרגטי של המזון/ארוחה הופך ממעלית אור למלכודת אור.
זה נכון לגבי מזונות שאינם מהטבע – תעשייתיים או ארוחות שמורכבות על ידי בני אדם.
1.236 הוא היחס שבין הפכים משלימים. הוא נחשב ליחס החושך אבל הוא גם יכול להיות יחס האור אם מודעים לשני ההפכים. 27^1.236 (יחס החושך בגובה 27) מהווה את הגימטריה של “שד” (יצורים שליליים) שהוא התשובה לגורם שיוצר את השליליות. 27 הם סה”כ אותיות השפה העברית. מכאן שיש משהו בשפה העברית (וכנראה בכלל בשפות) שיוצר את התנאי לשליליות. השפות המדוברות היום מנתקות אותנו מחווית החיבור עם הבורא.
אומרים שיש אות שחסרה בעברית. יתכן שיש בה צורך כדי להפוך את השפה לשפה של אור. סה”כ אותיות השפה העברית בגימטריה הוא 1495 שלא מתיישב עם שום הכפלה של מספרי היסוד (1.144, 1.236, 1.414, 1.618). המספר הקרוב ביותר לכך שהינו חזקה של 1.144 הוא 1429. ההפרש בין המספרים הוא 66-. כלומר האות החסרה היא בעלת ערך שלילי. יתכן שהיא קיימת אבל נמצאת כאות חשוכה – לא מודעת. או שצריך להוסיף אותה ואז השפה תהפוך משפה של חושך או חוסר משמעות לשפה של אור.
יתכן שהאות החסרה אינה אות כללית אלא היא אישית ומהווה תדר שמשתנה בין אנשים כך שלכל אדם יהיה כלי ליצור את עולמו בצורה אישית שאינה גוזלת מחברו ואינה באה על חשבונו.
הניתוק מהאור מתאפשר באמצעות השפות האנושיות שמנתקות המאור. שפה מוארת תאפשר לתקן את המצב.
לפי תקשור ישן שלי מ 2010 אם ימנע מאנשים לשקר הם יאבדו את השומן. כלומר יתכן שזה לא הרוע או הגישה השלילית אלא השקר. אנשים בעבר יכלו להיות רעים או שליליים אבל מבינתם הם לא היו שקרנים. הם ביטאו את מה שיש בהם. והיום אנשים מנסים להסתיר את עצמם השלילי, הרע. הם יכולים להיות מודעים לרע שמפעיל אותם אבל להכחיש או להדחיק את קיומו. זה שקר והיום זה קורה יותר מבעבר.
מה שמאפשר את קליטת חלקיקי השליליות, ואת היצור שלה מלכתחילה בתגובה לאירועי חיים, הוא השקר. הוא המצע לכל זה. הוא יוצר כוחות שאיבה שגורמים להשמנה. כוח שאיבה הוא רצון לקבל בלבד ושומן נוצר כאשר הוא קולט אנרגיה. דיאטות (משמעת עצמית) מצמצמים את כמות האש הפנימית ובכך את כמות ההשמנה, אבל לא מבטלים את כוח השאיבה לעצמי.
קישור לקובץ התקשור – https://human-spirit.co.il/wp-content/uploads/2024/03/שלד-לסדנת-שומן-כמורה-דרך-להארה.doc
יתכן שהשפה היא שהביאה להתפתחות האנושות ממינים פרימיטיביים למתקדמים יותר. שפה שהתחילה בצלילים עיצבה את המוח האנושי לרמה הבאה, בכך שהיא הביאה אותו לחשוב על מעבר להווה הנוכחי, לתכנן, ליצור תמונת עתיד ובעיקר אפשרה לו כוונה לעתיד במקום תגובה שמתייחסת להוווה בלבד ונובעת מגירוי. כלומר השפה אפשרה לאדם לתכנן גם אם אין גירוי חיצוני, אלא מתוך גירוי פנימי בלבד – רצון שאינו רק השרדותי. התפתחות המוח כתוצהא מכך אפשרה התפתחות נוספת של השפה עצמה וכך הלאה.
כוונות יכלו לקחת כל כוון כמובן אבל הבעיה היתה שכדי לממש כוונה היה צורך בתכנון עתידי וכאן נכנסה לתמונה השאלה של תפיסת העולם. אם תפיסת העולם היא של חוסר, אז התכנון עלול לכלול דרכי רמיה והונאה. השפה מיקדה את האדם בעצמו ואפשרה לו תחושת עצמיות, אבל בכך גם ניתקה אותו מהחיבור הקוסמי. היא איפשרה לו דעת, וניתקה אותו מהכתר. איך אפשר לדבר ולחשוב ועדיין להיות מחוברים לכתר? איזו שפה, או תפיסת עולם תאפשר זאת? שפה מאפשרת תחושת שליטה. האם יש צורך בשפה שמערערת את תחושת השליטה?
“ ישנה תיאוריה שאומרת שהמילים הראשונות הגיעו
מחיקוי של צלילים בטבע, אבל היום יש לנו מעט מאוד מילים שמחקות צלילים, ולא רק זה אלא
שאפילו המילים האלה מושפעות ממבנה השפה שלנו. למשל, בעברית נאמר שהכלב עושה ‘הב’ ואילו
באנגלית הוא עושה ‘ווף’. אלה מילים שונות לגמרי, כי בכל שפה החיקוי של הצליל שעושה
הכלב תואם לצלילים שנפוצים בשפה הזו.”
אולי הריחוק של צלילי השפה מהטבע יצר את הניתוק? כי אם היום מילים תלויות כבר בשפה שנוצרה ולא קשורות לטבע, הרי שהשפה התנתקה מהטבע ויצרה עולם פנימי מסוגר שבהכרח מנותק מהסביבה. כלומר שפות היום יוצרות ניתוק מהסביבה. לכן שפה מוארת תהיה שפה שמחברת עם הסביבה. מושפעת ממנה. משתנה בהתאם לסביבה. אחרת זו תהיה שפה שמנסה ליצור את הסביבה וזה יהיה תמיד מוגבל. שפת סימנים למשל מתארת טוב יותר את האובייקטים שעליהם היא מדברת.
השפה מהווה צינור דרכו עובר האור מהאונה הימנית לשמאלית. השפה כופה על האור לקבל תבנית בהתאם למגבלות שלה ולכן היא מעצבת אותו. שפה מוארת תכלול כלי הכלה של האור שיתאימו את עצמם למידע העולה ממנו, ויאפשרו לו לשנות את המציאות. השפה תישא את האור במקום לעצב אותו. זו מודלוציה של אור על ידי החושך שיוצרת כיום השמנה. במקום זה תהיה תגובתיות והכלה של החושך (כלים) לאור, ושירות של הכלים אותו.
שפה מוארת היא שפה שיכולה לחבר את שני חלקי המוח. זו שפת המוסיקה. האם היא תכלול מילים ולחן או רק לחן? מילים פועלות על החלק השמאלי של המוח ויכולות להביאו לכדי ניתוק מהימני בהתאם למשמעות ולתכנים שהן מעבירות, ואולי למגבלות פסיכופיזיות נוספות שיש בהן. מוסיקה משפיעה על החלק הימני. מילים ולחן ישפיעו על כל המוח.
אולי מילים מהמקורות כמו תהילים, או אפילו רק הברות נטולות משמעות. כי צריך מילים שיש בהן כוח, או הברות שהן ניטרליות ויכולות לשאת עליהן את הכוונה והרגש של המוסיקה מצד אחד ושל הלב של זה ששר מצד שני.
הפתרון לשליליות היא משמעת עצמית כי היא כוללת בתוכה את הכל. את היכולת לשאת ניגודים בלי להשליך אותם. זו משמעת עצמית באופן כללי ולא רק באכילה. במשא ומתן מתסכל זו היכולת לשאת את התסכול ולהמקד במטרה, להגיב ממקום מודע ומחובר ללב, במקום לפרוק הכל בהשלכה של הקשוי החוצה, או השלכה של הרוע החוצה. משמעת עצמית היא הפתרון ההתנהגותי – הביטוי המעשי – של הנסיוב לשליליות. מפני שהיא מבוססת על היכולת להכיל טוב ורע ביחד לאורך זמן ומצב הזה השליליות אינה יכולה לחדור לאדם כי הוא מוגן על ידי המעטפת שיוצרת המשמעת העצמית.
בימי הביניים היה נפוץ “שיח של הפכים” שהדגיש ממש במכוון את ההיפוכים של כל דבר. בימינו יש נסיון לסלק הפכים של מה שנתפס כנכון על ידי מי שמעוניין ליצור חשיבה אחידה המעוצבת בהתאם לצרכיו. חשיבה שמבוססת על שפה המאפשרת הכרה בניגודים והכלה שלהם, היא שפה המאפשרת יצירת מתח בריא ביניהם באונה השמאלית, אשר מאפשרת למידע מהאונה הימנית לעבור ולהתפתח לכדי הבנה חדשה.
יכולת זו דורשת לפתח יכולת התמדה ומשמעת עצמית. היכולת לשאת תסכול לאורך זמן.
כשהרוע כל כך גדול, או שמוצגת לנו תפיסת עולם כל כך שחורה (פחד מהרוע), אין יכולת להכיל אותו. לכן צריך גם ללמוד להסתכל על הרוע בצורה פרופורציונלית. לראות אותו במידה הנכונה שלו. לפתח הכרה בכלים שיש נגדו. להכיר בכוחות שמעל הטבע שמסייעים במאבק מולו. לבקש עזרה, להזדקק לאחרים, ולקבל סיוע מאחרים. שיתופי פעולה נדרשים כדי להתמודד עם הרוע. חברה אנושית מגוייסת למטרה משותפת של מאבק ברוע. צריך מוכנות להאבק.
הבעיה היא שזה שמדריך אותנו הוא גם זה שעושה לנו רע. לכן האפשרות היא או להיות טובים, כי אי אפשר להיות רעים מולו, ולהיות רעים לאחרים. או להצטרף אליו ולהיות רעים איתו. הפתרון הוא להיאבק בו. להיות רעים נגדו.
המאבק הוא בצורה של פיתוח נוכחות. הבחנה. מודעות. התעקשות על מרכיבי מודעות מסויימים שמנוגדים למרכיבי המודעות של הרוע:
1) הכרה בשפע – מנוגד למרכיב החוסר ששותל בנו החינוך הרע
2) טיפול בבעיות/גורמים בעייתיי – הרוע מטפל על ידי מאבק ונסיון להעלימם. ההיפוך יהיה סינרגיה איתם – תקשורת נאורה.
על מנת להתגבר על עמוס השליליות הנפשית ולהמנע מהשראה שלילית סביבתית יש צורך לפתח חזרה את היכולת להכיל טוב ורע יחד, ולהיות מסוגלים להבחין בהם.
הצעד הראשון לכך הוא יצירת הבחנה בין טוב לרע ברמת הצלחת. המזון שאנו אוכלים הוא ברובו מזון מעורבב, בעל רמת FGP גבוהה, אלא הוא עצמו תורם את תרומתו לטשטוש המנטלי וחוסר היכולת להבחין בין ניגודים. הסיבה היא שהוא עצמו מורכב ממידות שוות של ניגודים המעורבבים יחד.
הפתרון לשליליות היא משמעת עצמית כי היא כוללת בתוכה את הכל. את היכולת לשאת ניגודים בלי להשליך אותם. זו משמעת עצמית באופן כללי ולא רק באכילה. במשא ומתן מתסכל זו היכולת לשאת את התסכול ולהמקד במטרה, להגיב ממקום מודע ומחובר ללב, במקום לפרוק הכל בהשלכה של הקשוי החוצה, או השלכה של הרוע החוצה. משמעת עצמית היא הפתרון ההתנהגותי - הביטוי המעשי - של הנסיוב לשליליות. מפני שהיא מבוססת על היכולת להכיל טוב ורע ביחד לאורך זמן ומצב הזה השליליות אינה יכולה לחדור לאדם כי הוא מוגן על ידי המעטפת שיוצרת המשמעת העצמית.
“מוח ממושמע – מוביל לשמחה. מוח לא ממושמע – מוביל לסבל” דלאי לאמה
אי הצמדות לטוב או רע הוא המפתח לפתרון השליליות. משמעת עצמית מאפשרת להיות באמצע, לא כאן ולא שם. כל הגדרה עצמית כטובים או רעים הופכת את השדה שלנו לחור שחור. רק כאשר נמנעים מהצמדות להגדרה של טוב או רע יכולה האנרגיה לזרום בנו במסלול של העצמה - מעלית אור.
השיח המתגבר בעד הטוב ונגד הרע תורם להצמדות ולפיכך גם לשליליות (שמתבטאת גם בהשלכת הצל). בנוסף, כמות האנשים בעולם שגדלה מאד תורמת גם היא להתגברות השליליות ובכך להחמרת בעיית ההשמנה.
ההצמדות יוצרת את החור השחור. המסר הוא:
"אל תנסה להיות טוב או רע"
האימון בכך יתבסס על פיתוח חוסר תגובה לביקורת ולא למחמאות, אבל כן תגובה לאנרגיה שמועברת. פתיחות וקבלה של האנרגיה המזינה המועברת במחמאות, וקבלה של האנרגיה המועברת בביקורת, מבלי להגיב.
אבל כן לבחור - להמנע מסביבה שלילית
צד רע - רצון לקבל בלבד - אליפסה
צד טוב - רצון לתת בלבד - גליל
קו אמצע - רצון לקבל על מנת לתת - יש תנועה בין הקטבים שאינה מתאפשרת כאשר נצמדים לאחד מהם - מעלית האור (טורוס)
ההצמדות יוצרת מלכודת אור
התנועה יוצרת מעלית אור
יתכן שהשפה היא שהביאה להתפתחות האנושות ממינים פרימיטיביים למתקדמים יותר. שפה שהתחילה בצלילים עיצבה את המוח האנושי לרמה הבאה, בכך שהיא הביאה אותו לחשוב על מעבר להווה הנוכחי, לתכנן, ליצור תמונת עתיד ובעיקר אפשרה לו כוונה לעתיד במקום תגובה שמתייחסת להוווה בלבד ונובעת מגירוי. כלומר השפה אפשרה לאדם לתכנן גם אם אין גירוי חיצוני, אלא מתוך גירוי פנימי בלבד – רצון שאינו רק השרדותי. התפתחות המוח כתוצהא מכך אפשרה התפתחות נוסת של השפה עצמה וכך הלאה.
כוונות יכלו לקחת כל כוון כמובן אבל הבעיה היתה שכדי לממש כוונה היה צורך בתכנון עתידי וכאן נכנסה לתמונה השאלה של תפיסת העולם. אם תפיסת העולם היא של חוסר, אז התכנון עלול לכלול דרכי רמיה והונאה. השפה מיקדה את האדם בעצמו ואפשרה לו תחושת עצמיות, אבל בכך גם ניתקה אותו מהחיבור הקוסמי. היא איפשרה לו דעת, וניתקה אותו מהכתר. איך אפשר לדבר ולחשוב ועדיין להיות מחוברים לכתר? איזו שפה, או תפיסת עולם תאפשר זאת? שפה מאפשרת תחושת שליטה. האם יש צורך בשפה שמערערת את תחושת השליטה?
“ ישנה תיאוריה שאומרת שהמילים הראשונות הגיעו
מחיקוי של צלילים בטבע, אבל היום יש לנו מעט מאוד מילים שמחקות צלילים, ולא רק זה אלא
שאפילו המילים האלה מושפעות ממבנה השפה שלנו. למשל, בעברית נאמר שהכלב עושה ‘הב’ ואילו
באנגלית הוא עושה ‘ווף’. אלה מילים שונות לגמרי, כי בכל שפה החיקוי של הצליל שעושה
הכלב תואם לצלילים שנפוצים בשפה הזו.”
אולי הריחוק של צלילי השפה מהטבע יצר את הניתוק? כי אם היום מילים צלויות כבר בשפה שנוצרה ולא קשורות לטבע, הרי שהשפה התנתקה מהטבע ויצרה עולם פנימי מסוגר שבהכרח מנותק מהסביבה. כלומר שפות היום יוצרות ניתוק מהסביבה. לכן שפה מוארת תהיה שפה שמחברת עם הסביבה. מושפעת ממנה. משתנה בהתאם לסביבה. אחרת זו תהיה שפה שמנסה ליצור את הסביבה וזה יהיה תמיד מוגבל. שפת סימנים למשל מתארת טוב יותר את האובייקטים שעליהם היא מדברת.
השפה מהווה צינור דרכו עובר האור מהאונה הימנית לשמאלית. השפה כופה על האור לקבל תבנית בהתאם למגבלות שלה ולכן היא מעצבת אותו. שפה מוארת תכלול כלי הכלה של האור שיתאימו את עצמם למידע העולה ממנו, ויאפשרו לו לשנות את המציאות. השפה תישא את האור במקום לעצב אותו. זו מודלוציה של אור על ידי החושך שיוצרת כיום השמנה. במקום זה תהיה תגובתיות והכלה של החושך (כלים) לאור ושירות של הכלים אותו.
שפה מוארת היא שפה שיכולה לחבר את שני חלקי המוח. זו שפת המוסיקה. האם היא תכלול מילים ולחן או רק לחן? מילים פועלות על החלק השמאלי של המוח ויכולות להביאו לכדי ניתוק מהימני בהתאם למשמעות ולכנים שהן מעבירות, ואולי למגבלות פסיכופיזיות נוספות שיש בהן. מוסיקה משפיעה על החלק הימני. מילים ולחן ישפיעו על כל המוח.
אולי מילים מהמקורות כמו תהילים, או אפילו רק הברות נטולות משמעות. כי צריך מילים שיש בהן כוח, או הברות שהן ניטרליות ויכולות לשאת עליהן את הכוונה והרגש של המוסיקה מצד אחד ושל הלב של זה ששר מצד שני.
הפתרון לשליליות היא משמעת עצמית כי היא כוללת בתוכה את הכל. את היכולת לשאת ניגודים בלי להשליך אותם. זו משמעת עצמית באופן כללי ולא רק באכילה. במשא ומתן מתסכל זו היכולת לשאת את התסכול ולהמקד במטרה, להגיב ממקום מודע ומחובר ללב, במקום לפרוק הכל בהשלכה של הקשוי החוצה, או השלכה של הרוע החוצה. משמעת עצמית היא הפתרון ההתנהגותי – הביטוי המעשי – של הנסיוב לשליליות. מפני שהיא מבוססת על היכולת להכיל טוב ורע ביחד לאורך זמן ומצב הזה השליליות אינה יכולה לחדור לאדם כי הוא מוגן על ידי המעטפת שיוצרת המשמעת העצמית.
יכולת זו דורשת לפתח יכולת התמדה ומשמעת עצמית. היכולת לשאת תסכול לאורך זמן.
כשהרוע כל כך גדול, או שמוצגת לנו תפיסת עולם כל כך שחורה, אין יכולת להכיל אותו. לכן צריך גם ללמוד להסתכל על הרוע בצורה פרופורציונלית. לראות אותו במידה הנכונה שלו. לפתח הכרה בכלים שיש נגדו. להכיר בכוחות שמעל הטבע שמסייעים במאבק מולו. לבקש עזרה, להזדקק לאחרים, ולקבל סיוע מאחרים. שיתופי פעולה נדרשים כדי להתמודד עם הרוע. חברה אנושית מגוייסת למטרה משותפת של מאבק ברוע. צריך מוכנות להאבק.
הבעיה היא שזה שמדריך אותנו הוא גם זה שעושה לנו רע. לכן האפשרות היא או להיות טובים, כי אי אפשר להיות רעים מולו, ולהיות רעים לאחרים. או להצטרף אליו ולהיות רעים איתו. הפתרון הוא להיאבק בו. להיות רעים נגדו.
המאבק הוא בצורה של פיתוח נוכחות. הבחנה. מודעות. התעקשות על מרכיבי מודעות מסויימים שמנוגדים למרכיבי המודעות של הרוע:
1) הכרה בשפע – מנוגד למרכיב החוסר ששותל בנו החינוך הרע
2) טיפול בבעיות/גורמים בעייתיי – הרוע מטפל על ידי מאבק ונסיון להעלימם. ההיפוך יהיה סינרגיה איתם – תקשורת נאורה.
על מנת להתגבר על עמוס השלךיליות הנפשית ולהמנע מהשראה שלילית סביבצתית יש צורך לפתח חזרה את היכולת לכיל טוב ורע יחד, ולהיות סוגלים להבחין בהם.
הצעד הראשון לכך הוא יצירת הבחנה בין טוב לרע ברמת הצלחת. המזון שאנו אוכלים הוא ברובו מזון מעורבב, בעל רמת FGP גבוהה, אלא הוא עצמו תורם את תרומתו לטשטשוט המנטלי וחוסר היכולת להבחין בין ניגודים. הסיבה היא שהוא עצמו מורכב ממידות שוות של ניגודים המעורבבות יחד.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית. סת אלמנקום ניסי נומץ.לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סילט אגמטן.
איך מטפלים בשליליות?
1) הכרה בהשפעה של חינוך עולמי מטשטש את ההבדלים בין אמת לשקר וטוב לרע
2) הקשר בין טוב ורע ומרכיבי המזון
3) FGP אבחוני ככלי המאפשר הבחנה במרכיבים אלה בצלחת ולאחר מכן בחיים
4) המנעות מסביבות שליליות
5) התמודדות עם השראה שלילית חיצונית
6) מימוש עצמי – תרפיה באמצעות כוונות ואולי עוד דרכים
איך מפחיתים שליליות?
1) הפחתת גובה ה FGP של המזון והארוחות שאתם אוכלים:
לשם כך עומד לרשותכם הכלי האבחוני של מדד FGP המאפשר לכם לבחון בצורה בהירה ופשוטה את התפריט שלכם ולגלות אילו מאכלים, או שילובי מאכלים, גורמים לכם לעלות במשקל.
2) – פיתוח היכולות הקוגניטיביות:
פיתוח היכולות הקוגניטיביות, גמישות מנטלית ובהירות של המחשבה: פיתוח יכולות קוגניטיביות מגביר את צריכת האנרגיה על ידי המוח ובהתאם משפיע לטובה על הפחתת האפשרות לעלייה במשקל. מחקרים גילו שיש קשר הפוך בין כמות האנרגיה שנצרכת על ידי המוח לבין הסכיוי לעלות במשקל. המשמעות היא שככל שנתפתח את יכולותינו הקוגניטיביות כך נפחית את הסיכוי לעלייה במשקל.
בנוסף לכך, צלילות קוגנטיבית מחזירה לנו את השליטה בחיינו. פיתוח יכולת ההבחנה תסייע לנו לשים לב לגירויים שליליים בסביבות שונות ולהמנע מהם. פיתץוח יכולת המיקוד הפנימי תאפשר לנו להשאר קשובים לתחושות פנימיות האומורת לנו מה נכון לנו, ובכך נוכל לדחות השראה חיצונית שמתחזה לכוח מועיל אך בפועל גוזלת מאתינו אנרגיה.
צליליות קוגניטיבית דורשת יכולת הבחנה בין ניגודים. אפשרות אחת היא לתרגל תרגילים לפיתוח קוגנטיבי. שלב שני הוא להבין מדוע הטשטשו ההבדלים בין ניגודים. ההבנה תאפשר לנו להחזיר לנו את המוכנות להבחין בהם.
השלב השני הוא עבודה על היכולת להכיל ניגודים
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Ut elit tellus, luctus nec ullamcorper mattis, pulvinar dapibus leo.
FGP נפשי
ה FGP יכול לעזור לענות על השאלות הכואבות ביותר לכל מי שהתנסה בדיאטות:
מדד הFGP יכול לתת לנו תשובה לשאלות האלה, והיא לא פחות ממפתיעה.
.
FGP – כלומר הפוטנציאל של מזון כלשהו לגרום לגוף לייצר שומן, אינו מוגבל רק לאוכל שאנו אוכלים.
יש גם FGP של הנפש, וכשה FGP הנפשי שלנו גבוה עולה גם הסיכוי שלנו לעלות במשקל, או להתקשות לרדת במשקל!
FGP נפשי משתנה מזמן לזמן ובין תקופות חיים. אבל אפשר לומר בצורה כללית שכאשר אנו צעירים יותר ה FGP הנפשי שלנו נמוך יותר, והוא עולה עם השנים.
זו הסיבה שיכולנו כאנשים צעירים לאכול עוגות, בורקסים ופיצות בלי דאגות מיותרות, אבל כאנשים מבוגרים אנו עולים במשקל רק מהמחשבה על עוגה טובה.
.
מה גורם ל FGP הנפשי לעלות?
בגדול – שליליות.
כשאנו צעירים אנו חווים בדרך כלל פחות ממצוקות החיים ולכן ה FGP שלנו נמוך. אולם ככל שאנו מתבגרים וצריכים להתמודד עם עוד ועוד לחצים, ה FGP עולה, ואיתו גם הסיכוי לעלות במשקל ולהתקשות להוריד אותו.
FGP גבוה מרגיש לנו כמעט תמיד כשליליות – שליליות עצמית, כלפי אחרים, כלפי ארגונים, ולפעמים כלפי החיים בכלל. כשהמחשבות שלנו שליליות, הסיכוי שלנו לעלות במשקל עולה, כי ה FGP הנפשי שלנו עולה.
.
רוצים דוגמא?
אני עצמי הייתי תמיד, ועדיין, אדם רזה. לארוחות בוקר הייתי אוכל עוגות שאמי היתה אופה, ללא שום השפעה על המשקל שלי. אבל לפני כ-20 שנה עליתי פתאום במשקל בצורה משמעותית. אני זוכר שלא שיניתי אז דבר בתפריט שלי, ובכל זאת משהו השתנה וגרם לי להשמין.
לקח לי די הרבה זמן להבין שמה שהשתנה היה ה FGP הנפשי שלי.
קצת לפני שהתחלתי לעלות במשקל עברתי אירוע משברי בזוגיות שהיתה לי. אני זוכר את היום שהסתכלתי במראה ונדהמתי לגלות בעיניים שלי כעס. זה הפתיע אותי כי מעולם לא ראיתי אותו כל כך בולט בי. העיניים שלי הביעו בצורה מדוייקת את הכעס והשליליות הרבים שמילאו אותי באותה תקופה. הכעס והשליליות היו ביטוי של עלייה גדולה ב FGP הנפשי שלי. כלומר, מצבי הנפשי העלה את הפטונציאל של הגוף שלי לצבור שומן, וכך בדיוק קרה ועליתי במשקל.
המשקל ירד חזרה מבלי ששיניתי דבר בתפריט. כל מה שקרה היה שנפרדתי מבת זוגי. בעקבות הפרידה הנפש שלי התחילה להירגע בהדרגה, השמחה הפנימית חזרה והמשקל ירד שוב כאילו מעצמו.
.
מה גורם לשליליות בחיינו?
שליליות נפשית נולדת כשאנחנו חיים בשקר. משקרים לעצמנו שאנחנו נהנים כשאנחנו סובלים, כשאנחנו מסכימים למה שהנפש שלנו צועקת שאינה רוצה, כשאנחנו מהדהדים שקרים של אחרים ומתעלמים מתחושות הבטן שאומרות לנו שמדובר בנוכלים.
חיי אמת דורשים שנהיה מסוגלים להבחין בין טוב לרע, אמת ושקר, אור וחושך. אנו נפגוש את הניגודים האלה בחיים שוב ושוב. יהיו אנשים שיגידו לנו אמת וכאלה שישקרו לנו. כאלה שירצו לסייע וכאלה שירצו לנצל אותנו במסווה של כוונות טובות. ונצטרך גם להכיר את עצמנו, את האמת והשקרים שבנו.
הניגודים האלה הם חלק מובנה מהמציאות שאנו נולדים לתוכה, ואנו נולדים עם יכולת טבעית להבחין ביניהם.
אבל במהלך החיים אנחנו מאבדים את היכולת הזו. אובדן היכולת יוצר את הבסיס להתחלה של חיי השקר, שגורמים להתפתחות של שליליות נפשית, שמובילה לעליה ב FGP הנפשי שמוביל לנטייה לעלות במשקל.
מה שגורם לנו לאבד את היכולת הזו הוא החינוך שאנו מקבלים.
איור: אובדן יכולת הבחנה מוביל לחיי שקר מוביל לשליליות מוביל ל FGP מוביל להשמנה
אנחנו צריכים להבין את הקשר שבין ניגודים להשמנה:
באופן פשוט אפשר לומר שהניגודים הם מה שיוצר את האנרגיה הנפשית – אנרגיית החיים שלנו.
אנחנו צריכים להבין למה היכולת להבחין בין הניגודים שבחיים כל כך חשובה.
חשוב להבין כי אנחנו חיים במציאות של קטבים מנוגדים. יש טוב ויש רע, יש חיובי ושלילי, רצוי ולא רצוי וכו’.
קשה לנו לחיות עם הניגודים האלה, אבל יש סיבה לקיומם. המתח שהם יוצרים בנפש שלנו מעורר בה אנרגיה. תחשבו על סוללה חשמלית שמפעילה את הטלפון הנייד שלנו. בכל סוללה יש שני קטבים מנוגדים – קוטב חיובי וקוטב שלילי. היא מסוגלת לייצר חשמל רק בזכות המתח החשמלי שקיים בין שני הקטבים האלה. גם הנפש שלנו פועלת בצורה דומה – במתח שבין הקטבים המנוגדים מתעוררת בה אנרגיה, שהיא אנרגיית החיים שלנו.
כשאנו טעונים באנרגיית חיים אנו חשים חיוניים, מלאי התלהבות, עניין ואופטימיות. ומה שחשוב לענייננו – גם האכילה שלנו מדוייקת ואנו לא אוכלים שלא לצורך.
מעבר לזאת, היכולת להבחין בין חיובי ושלילי וטוב ורע מסייעת לנו לבחור דרך בחיים, לקבל החלטות, ולראות את המציאות בצורה ברורה.
היכולת להבחין בין הניגודים היא טבעית לנו, אבל במהלך החיים היא עוברת טשטוש גדול. הגורם לכך הוא החינוך שאנו מקבלים.
החינוך הזה מבוסס על נטרול היכולת הטבעית להבחין במה שנכון וטוב לבין מה שמוטעה ורע, ומחליף אותה במערך שלם של כללי חיים האומרים לנו מה נכון ומה לא, מה טוב ומה רע.
לחינוך הזה יש פעמים רבות כוונות טובות – הוא מנסה לתת לנו דרך בעולם שהוא מבלבל במהותו, אבל הוא לוקח מאיתנו את ההתלהבות והעניין שיש בחיים. בגדול – הוא מחליש את האנרגיה הנפשית שלנו.
כשאנו מאבדים אנרגיה נפשית עולמנו הפנימי מתחיל להצבע בצבעים של שליליות – עייפות, פחדים, כעסים, אלימות ושנאה. בנוסף אנו מתחילים לסבול מניתוק פנימי ותחושות של חסך שאי אפשר למלא. את מה שאנו מאבדים אנו מנסים למלא באמצעים אחרים, ובראשם המזון העשיר באנרגיה. כך נולדת ההשמנה.
.
ואיך מדד ה FGP קשור לשליליות?
הניגודים הבסיסיים שבמציאות הם כוחות שנמצאים בכל דבר, גם במזון. אנו מסוגלים לחוש ברמה הנפשית שיש מזונות שהם “טובים” ומזונות אחרים שהם “רעים”. מזונות “טובים” הם אלה שעשירים בפחמימות כי הם גורמים לנו לתחושת התעלות ועונג מהירים. המזונות ה”רעים” מכילים הרבה יותר חלבונים ושומנים. הם מתעכלים לאט יותר וההנאה שהם מסבים איטית יותר.
כלומר הפער הזה במהירות שבה המזון מעורר בנו עונג מגדירה אותו ל”טוב” ו”רע”.
ברור שכל המזונות חשובים וחיוניים לנו, אבל הבריאות הנפשית והפיזית שלנו תלוייה מאד ביכולת שלנו להרגיש את ההבדל שביניהם.
זה קל כשאנחנו אוכלים משהו שמורכב בעיקר מפחמימות, או בעיקר מחלבונים ושומנים. אבל מחקרים מצאו שהמזונות שמסבים הכי הרבה עונג הם דווקא אלה שמורכבים מיחסים כמעט שוים של פחמימות, מול חלבונים שומנים.
הבעיה היא שמתברר שאלה גם המזונות המשמינים ביותר….
אפשר לנתח את ההשפעה המשמינה שלהם מבחינת כמות הקלוריות שיש בהם, אבל אנחנו למודי נסיון ויודעים שהניתוחים האלה לא ממש עוזרים לרדת במשקל.
מדד ה FGP אומר שצריך לחשוב על המזונות האלה בצורה אחרת: להגדיר אותם כמזונות מעורבבים מבחינת יחסי הפחמימות והחלבונים שומנים, ולדבר על הערבוב המקביל שהם יוצרים בנפש. על הטשטוש שהם גורמים ליכולת שלה להבחין בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון, בין אור לחושך. הטשטוש הזה לוקח ממנה את היכולת לייצר אנרגיה, וגורם לנו לחוש חלשים, לסבול מתחושות חסך לא פתורות וגורם לנו לצרוך עוד מזונות משמינים שמחמירים את הבעיה.
איור: מזון מעורבב מוביל לחוסר אנרגיה פנימית מוביל ירידה של תפקודי גוף נפש מוביל לצבירת שומן
איור: צלחת עם מזון מעורבב
לכן, השלב הראשון בהתמודדות נכונה עם בעיית משקל הוא ליצור הפרדה בין הכוחות המנוגדים האלה. בצלחת ובתודעה. ההפרדה בצלחת תוביל בהדרגה גם להפרדה בתודעה. היא תחזיר לנו את היכולת להבחין בניגודים גם בחיינו. היכולת הזו תחזיר לנו את הצלילות, יכולת קבלת החלטות, תחושה של הגשמה
.
אולם עלינו להיות מודעים למה שאנו אוכלים ולאיכויות שהמזונות האלה נושאים.
כשאנו אוכלים ארוחות המורכבות מערבוב גדול של איכויות מנוגדות, מבלי להיות מודעים לאיכויות האלה, אנו מגדילים את הערבוב הפנימי וחוסר ההבחנה בין האיכויות המנוגדות האלה בנפש, וגם בגוף. כשהארוחה, או המזון הספיציפי, מורכב מערבוב כזה מדרשת מאיתנו מודעות גבוהה כדי להיות מסוגלים באיכויות המנוגדות שבו. רובנטו סובלים מחוסר יכולת הבחנה כזו בגלל שנים רבות של התרחקות מהיכולת הטבעית להבחין בהן. לכן, בשלב ראשון, עלינו להפריד ביניהן בצלחת שלנו. ליצור כמו חיץ פיזי ביניהן.
מדד ה FGP משקף לכן את מידת הערבוב שיש במזונות שונים בין האיכויות האלה. ככל שהוא גבוה יותר כך המזון מעורבב יותר. ככל שהוא מעורבב יותר כך הוא מחזק את הניתוק הפנימי, ומחמיר את הירידה באנרגיה הנפשית. כתוצאה מכך אנו ממשיכים לחוש רעבים, והפיזיולוגיה של הגוף נפגעת.
ככשאיכויות המנוגדות שבטע מעורבבות גם בנפש שלנו, עולה אז מדד FGP הנפשי. המשמעות של FGP נפשי גבוה היא רמה נמוכה של אנרגיה נפשית, וכתוצאה מכך עלייה ברמת השליליות.
לכן, הדבר הקובע את יכולת ההשמנה שיש במזון היא מידת הערבוב שיש בו בין האיכויות המנוגדות האלה. כשאנו מפרידים ביניהן, אנו מעלים בהדרגה את האנרגיה הנפשית, משפרים את הפיזיולוגיה, מתחברים בחזרה לתחושות הגוף, ומחזירים למזון את המקום שאמור להיות לו.
ואיך הפרדת מרכיבי המזון משפרת המצב?
הערבוב הגדול ביותר והטשטוש הגדול נוצרים כשהאיכויות המנוגדות מופיעות במזון או בארוחה ביחס של 50-50. במצב זה התודעה שלנו, שממילא מטושטשת, מתקשה להבחין ביניהן. לכן צריך לשנות את היחס.
אפשר להתחיל בשינוי היחס ל 60-40. בתחילה נעדיף לשלב 60% חלבונים ושומנים ו 40% פחמימות ולא להיפך. בהמשך, כשמצבנו הגופני והמנטלי ישתפר אפשר להמשיך ליחסים ברורים יותר כמו 70-30.
ובהמשך, כשנחזיר לעצמנו את היכולת להבחין בין האיכויות הצמנוגדות של הטבע, נוכל אפילו לחזור ליחסים של 50-50, ותהיה לנו היכולת לעשות את ההבחנה שצריך.
והנה מלכודת – מזון עשיר באנרגיה מורכב מיחסים לא מאוזנים
בגדול זהו החינוך שאליו אנו מוכנסים מרגע הלידה.
באופן בסיסי יש לכל אחד מאיתנו
ויש גם מלכודת: כשה FGP הנפשי שלנו גבוה אנו מרגישים שמשהו חסר בתוכנו. את החוסר אנחנו מנסים הרבה פעמים למלא בעזרת מזון עשיר בקלוריות – מה שנקרא “מזון מנחם”. הבעיה היא שמזון מנחם הוא כמעט תמיד בעל FGP גבוה, ובדרך כלל גם עשיר בקלוריות. כשאנו אוכלים מזון כזה כשה FGP הנפשי שלנו גבוה, אנו מקבלים תערובת נפיצה של פוטנציאל להשמנה.
ויותר גרוע מזה? מזון לא מאוזן, בעל FGP גבוה, מוציא בהדרגה מאיזון גם את הנפש ומעלה בה את ה FGP.
כלומר, גם אם אנו צעירים וה FGP הנפשי שלנו נמוך, ואנחנו אוכלים עוגות ובורקסים בהנאה וללא כל חשש, האכילה הזו, אם היא מוגזמת לאורך זמן, תתחיל להעלות את ה FGP הנפשי שלנו, ואז כשנתבגר נגלה שאנו משמינים אפילו מריח של עוגה.
מחקרים מצאו גורמים נוספים שנמצאו קשורים לעלייה בהשמנה, וכולם קשורים לשליליות פנימית:
איך תמדדו את ה FGP הנפשי שלכם?
.
ההגדרה של FGP נפשי – חוזק תחושת העצמי. ככל שהיא נמוכה יותר כך ה FGP גבוה יותר. (ככל שהיא נמוכה יותר חוויית הריקנות הפנימית גדולה יותר, והחסכים עלולים להביא לאכילת יתר. ) שליליות מלווה חוסר תחושת עצמי. כלומר כשאין תחושת עצמי מופיעה שליליות.
