אוכל, משקל ופוטנציאל

 

 

FGP: המדד להשמנה רב – סיבתית/מדד לפוטנציאל השמנה רב מימדי/השמנה סביבתית

FGP (Fat Gain Potential) הוא מדד מהפכני שמספק נקודת מבט חדשה על הגורמים להשמנה ופותח דרך לטיפול יעיל יותר משהציעו עד כה הדיאטות המוכרות. הוא מספק הסבר לשאלות מטרידות שהדיאטות המוכרות לא הצליחו לענות עליהן:

 למה תפריט שאהבנו ומעולם לא השפיע על גופנו, גורם לנו פתאום להשמין?

למה דיאטות מצליחות בפעם הראשונה אבל הרבה פחות בהמשך?

למה דיאטות נתקעות?

למה קשה לנו לאזן את הגוף ככל שאנו מתבגרים? 

 

מדד FGP כולל מספר עקרונות: 

(זה יכול להגיע בסוף ולהיות סיכום של כל הדברים)

1.      אין מזונות משמינים מטבעם אלא מזונות בעלי פוטנציאל לגרום לגוף לעלות במשקל.

2.      פוטנציאל ההשמנה נקבע על ידי שני גורמים: גורם פיזי – היחסים בין כמויות הפחמימות מצד אחד והחלבונים +שומנים מצד שני. יחסים מסוימים מביאים לפוטנציאל השמנה גבוה ואחרים לפוטנציאל נמוך. גורם נפשי – היכולת להכיל ניגודים ובעיקר את ה”רע” שבחיים.

3.      קלוריות משחקות תפקיד משני בגרימת השמנה.

4.      גם מזונות שנחשבים “בריאים” ומרזים עלולים להיות בעלי פוטנציאל השמנה גבוה. ברשימה זו נכללים גם ירקות מסוימים, ארוחות “בריאות” וכו’.

5.      פוטנציאל ההשמנה של מזון זקוק לגורם מפעיל על מנת לצאת לפועל. יש מזונות בעלי סף הפעלה נמוך וכאלה שהם בעלי סף גבוה. ככלל, ככל שהמזון רחוק מהטבע סף ההפעלה שלו יורד.

6.      גורם ההפעלה של פוטנציאל ההשמנה הינו עומס שליליות גבוה (PNO – Profound Negativity Overload) הקיים בסביבה הפנימית (רגשות, אישיות, מחשבות ומצב מנטלי) ובסביבה החיצונית (היחסים עם בני אדם אחרים, ארגונים, והשפעות שלהם).

8. עומס שליליות גבוה נוצר כאשר אין יכולת להבחין כראוי בין ניגודים (טוב – רע) ולהכיל אותם יחד.

8.    עומס שליליות גבוה מביא  להפעלת פוטנציאל ההשמנה של מזון על ידי פגיעה בתהליכי המרת אנרגיה לחומר וחומר לאנרגיה באדם.

9.  שהייה בסביבה שלילית מעלה למודעות את החלק ה”רע” המודחק ונוצרת אז סוללה נפשית מקוצרת עם הפחמימות (החלק ה”טוב”) היוצרת מימוש מהיר של האנרגיה ועלייה במשקל.

9.      פגיעה בתהליכי המרת החומר והאנרגיה מביאה לפגיעה בתהליך ההגשמה העצמית. לכן בעיית ההשמנה היא במהותה ביטוי של עצירת ההגשמה העצמית. 

10. הנוסחא להבנת הסיבות להשמנה היא לכן: FGP + PNO = OW

 

מדד FGP כולל חמישה עקרונות:

1.     אין מזונות משמינים מטבעם. לכל אדם יש פוטנציאל לעלות במשקל ויש מזונות שיש להם יכולת להפעיל את פוטנציאל ההשמנה הזה, כולל מזונות הנחשבים בריאים ו”מרזים”.

2.     פוטנציאל ההשמנה נקבע על ידי היכולת להכיל ניגודים – ניגודים ברמה הפיזיולוגית וניגודים ברמה התודעתית.  

3.    פוטנציאל ההשמנה של האדם זקוק לגורם מפעיל (Activator) על מנת לצאת לפועל. גורם מפעיל אחד הוא היחס הפנימי שקיים במזון בין פחמימות לבין חלבונים + שומנים. גורם מפעיל שני הוא מידת השליליות הנפשית והסביבתית. 

4.    הפעלת פוטנציאל ההשמנה של האדם גורמת לפגיעה בתהליכי המרת אנרגיה לחומר וחומר לאנרגיה בתוכו.

5.  פגיעה בתהליכי המרת החומר והאנרגיה מביאה לפגיעה בתהליך ההגשמה העצמית. לכן בעיית ההשמנה היא במהותה ביטוי של עצירת ההגשמה העצמית. 

 

FGP של מזון:

איך מזון גורם להשמנה? האם אלו באמת הקלוריות שיש בו? למה כילד יכולתי לאכול כל מה שרציתי מבלי לעלות במשקל והיום אני חייב להקפיד על מה שאני אוכל?

FGP יוצא מנקודת הנחה שמזון אינו משמין כשלעצמו, גם אם הוא עשיר בקלוריות. במקום זאת FGP בודק את מידת הפוטנציאל של מזון כלשהו לגרום לגוף להתחיל לייצר שומן מיותר. פוטנציאל זה נקבע על ידי היחסים הכמותיים של פחמימות מול הכמות הכוללת של חלבונים ושומנים באותו פריט מזון.

מדד FGP נע על סולם של 1-5, כאשר 5 (הגבוה ביותר) מייצג יחס של 50:50. מספרי FGP נמוכים יותר מייצגים יחסים שונים מכך, ללא קשר למי יש כמות גבוהה יותר – לפחמימות או לחלבונים + שומנים.

FGP אינו מוביל לבדו להשמנת יתר. במילים אחרות זהו תנאי הכרחי אולם לא מספיק. כדי שהפוטנציאל לצבירת שומן שקיים במזון יבוא לידי ביטוי, צריכים להתקיים תנאים נוספים.

פרמטר אחד התורם ליצירת שומן הינו כמות הקלוריות שיש במזון. ככל שכמותן גבוהה יותר גם עוצמת ההשמנה שבמזון גבוהה יותר, והסיכוי שאותו פריט מזון יביא להשמנה הינה גבוהה יותר גם אם שאר התנאים להשמנה אינם מתקיימים. במילים אחרות, מדד FGP גבוה יחד עם מדד קלורי גבוה מעלים את הסיכוי להתרחשות של השמנה (עוצמת ההשמנה), גם אם שאר התנאים לא התרחשו.

מכאן נבין גם כי מדד קלורי גבוה כשלעצמו אינו מספיק בד”כ ליצירת שומן. קחו לדוגמא את הסופגניה הפופולרית:

 

ניתן לראות כי בסופגנייה ביתית, כולל מילוי של ריבה, יש 376 קלוריות ל-100 גרם. זוהי כמות קלוריות גבוהה לכל הדיעות, ולכן היא נחשבת כמזון משמין בהתאם לתפיסות המקובלות. אולם לסופגנייה כזו יש במקביל גם FGP נמוך יחסית (3) המבוסס על היחסים הפנימיים של המרכיבים שלה. כלומר, הפוטנציאל שלה ליצירת שומן הינו בינוני, בניגוד לדיעות המקובלות. על מנת שפוטנציאל זה יוכל להתממש יש צורך בכמות רבה של קלוריות. כלומר, יש לאכול מספר רב של סופגניות על מנת שהן יביאו להשמנה.

כמה קלוריות נדרשות כדי להביא להפעלת פוטנציאל ההשמנה שיש במזון מסוים? ככלל, הגורם המשפיע כאן הינו אחוז הקלוריות הנצרך מהמאכל הספציפי ביחס לכמות הקלוריות היומית המומלצת לאדם. לדוגמא, אם כמות הקלוריות המומלצת הינה 2500 ליום, ואנו נאכל 3 סופגניות בכמות כוללת של כ1500 קלוריות ליום, נגיע לנקודת הפעלת פוטנציאל ההשמנה של הסופגניות (FGPActivation).

חשוב להבין – פוטנציאל ההשמנה של הסופגניות יופעל גם אם אכלנו אותן פעם אחת בלבד ולא יותר. המשמעות היא שאם אמרנו לעצמנו “לא נורא, אני אוכל שלוש סופגניות רק פעם אחת בשנה בחנוכה”, הרי שטעינו. אכילה מופרזת של סופגניות, גם אם אינה מתרחשת על בסיס קבוע, כמו מדליקה את מפסק ההשמנה בתוכנו והוא נשאר דרוך ועלול להתפרץ. עם זאת, נדרשים תנאים נוספים כדי שיתפרץ, כפי שנסביר בהמשך.

הנה דוגמא נוספת:

ירקות נחשבים למזון לא משמין ולכן הם נכללים בדיאטות רבות. אולם מדד ה FGP של ירקות מסויימים מראה לנו משהו מפתיע. בואו נתבונן בטבלה הבאה:  

 

מסתבר שכל הירקות האלה הם בעלי פוטנציאל השמנה גבוה מאד, למרות שהם דלי קלוריות. מדוע?  

הסיבה היא שהיחסים הפנימיים שלהם מבחינת פחמימות ומול שומנים וחלבונים גורמים לפוטנציאל ההשמנה של הגוף להתעורר ולייצר שומן. עם זאת, מאחר וכמות הקלוריות שבהם נמוכה, תדרש כמות רבה מאד מהם כדי להביא להשמנה. למשל, נצטרך לאכול כ-3 ק”ג אפונה ביום במשך ימים רבים כדי שתתרחש בנו עלייה במשקל. לכן ניתן לומר שירקות לעולם לא יגרמו להשמנה על אף ה FGP הגבוה שלהם, מאחר ואין כמעט סיכוי שנסכים או נוכל לאכול את הכמות העצומה הנדרשת על מנת להפעיל אותו.

 

במקרה של מאכלים אחרים שהמדד הקלורי שלהם נמוך, וכך גם ה FGP שלהם, (לדוגמא….) רוב הסיכויים שהם לא יוכלו לגרום לעולם להשמנה. 

 

 מדד ה FGP יכול להראות לנו כי פוטנציאל ההשמנה של מזון כלשהו, גם אם הוא נחשב משמין מאד מבחינת כמות הקלוריות שבו, תלוי גם בשאר המזונות שאנו אוכלים יחד איתו באותה הארוחה. ומצד שני, מזון שנחשב בריא ודל קלוריות, עלול לגרום לארוחה שלמה להפוך לבעלת פוטנציאל השמנה גבוה אם לא לוקחים בחשבון את שאר המרכיבים של הארוחה.

קחו לדוגמא את הארוחה הבאה, שנחשבת לארוחת בוקר בריאה מאד:  

 

אנו רואים כי מלבד היוגורט, יש לכל שאר מרכיבי הארוחה FGP נמוך מאד. כלומר, לכל אחד מהם בנפרד יש פוטנציאל נמוך מאד לגרום לגוף לעלות במשקל. אולם מה קורה כאשר אנו אוכלים אותם יחד בארוחת בוקר אחת?

 

התוצאה ברורה -אף על פי שלרוב המרכיבים יש פוטנציאל השמנה נמוך, כאשר הם משולבים יחד בארוחה אנו מקבלים פוטנציאל השמנה מקסימלי! 

ומאחר ובניגוד לירקות שבדקנו קודם, לארוחת בוקר זאת יש ערך קלורי משמעותי – 644 קלוריות – יש לה יכולת אמיתית לגרום לגוף לעלות במשקל.

 

לכן, אם תהיתם מדוע אתם אוכלים ארוחות בריאות, ומקפידים על דיאטה מרשימה ועדיין לא יורדים במשקל, יתכן מאד שלא ידעתם שהארוחות שלכם הן בעלות FGP גבוה בגלל השילוב הלא מאוזן של המרכיבים שלהן, והן גורמות לגוף לייצר שומן ולעלות במשקל, או לפחות לא להצליח לרדת במשקל. שוב – אנו מבינים מכך כי קלוריות הן לא כל הסיפור.

 

קחו דוגמא נוספת:

זוהי דוגמא לארוחת צהריים פופולרית (בקרב אוכלי בשר וסליחה מהטבעונים).

שימו לב לרמות ה FGP של כל אחד מהמרכיבים שלה:

כפי שהנכם רואים, לאורז יש FGP נמוך מאד. ומה עם העוף?

כן, גם לעוף יש פוטנציאל השמנה נמוך – רק 1. 

אתם כבר מנחשים מה יקרה כאשר נשלב אותם ביחד בארוחה?

בדיוק כך – כאשר אנו אוכלים אותם יחד בארוחה אחת רמת ה FGP הכוללת של הארוחה עולה למקסימום. זה קורה שוב, בגלל ששילוב של שניהם יוצר יחסים “משמינים” של פחמימות מול חלבונים ושומנים, מה שמעורר את היכולת של הגוף ליצור שומן.

כלי האבחון של FGP , המספק את הנתונים שאנו רואים בתמונות, יכול לעזור לנו לאתר תוספת מזון אחרת שתשמור את הארוחה מאוזנת.

בואו נראה מה קורה אם נחליף, למשל, את האורז בירקות מבושלים. ראשית נבדוק את ה FGP של הירקות בלבד:

כפי שאתם רואים, לירקות המבושלים יש FGP גבוה מאד. אם היינו בונים תפריט בהתאם לדיאטות “הרגילות” יתכן מאד שהיינו מעדיפים להחליף אותם בירקות אפויים או במזון אחר. אולם כאשר אנו לוקחים בחשבון את מדד ה FGP של הארוחה כולה, ובודקים את השפעת הירקות המבושלים ביחד עם העוף אנו מקבלים את התוצאה הבאה:

מפתיע נכון? מסתבר שהשילוב עם העוף בולם את היכולת הפרטנית שיש לירקות המבושלים לגרום להשמנה. כך, כשאוכלים אותם עם עוף הארוחה כולה הופכת בריאה ובעלת פוטנציאל השמנה נמוך.

אבל נניח שאנו בכל זאת מאד אוהבים אורז ורוצים לשלב אותו בארוחה. מה יקרה אז ל FGP הכולל שלה?

כלי האבחון מראה לנו כך:

נכון, שילוב של אורז יחד עם העוף והירקות גורם ל FGP הכולל של הארוחה לקפוץ שוב למקסימום. האם נגזר עלינו לוותר על האורז?

אם היינו פועלים בהתאם לדיאטה “רגילה” כנראה שהתשובה היתה חיובית – האורז חייב לצאת מהתפריט. 

אולם כאן אנו יכולים לצפות בפועל באחד השינויים המשמעותיים שמדד FGP מאפשר לנו לעשות בהתייחסות והבנה שלנו לכל רעיון הדיאטה.

אנו נראה עכשיו כי במקום להוריד מרכיב “משמין” מארוחה, במקרה הזה האורז האהוב, אנו יכולים לנסות לאזן אותה דווקא על ידי הכנסת מרכיב חדש.

למשל, מה יקרה אם במקום להוציא את האורז נכניס עוד תפוח אדמה לצלחת? שימו לב:

מדהים נכון? הכנסנו עוד תפוח אדמה, וקיבלנו FGP נמוך יותר. כלומר, אנו יכולים להשאיר את האורז שלנו בארוחה אם נוסיף תפוח אדמה (בנוסף למה שכבר יש בירקות המבושלים). 

ה FGP משנה בצורה זו את מה שחשבנו על תפריטים דיאטטיים ועל מה שמשמין. 

Scroll to top